רכיבת אופניים יפה לבריאות. היא גם מהירה יותר באזורים עירוניים. זה ברור. אבל, אם החלטתם לא לרכוש "אופני מדבקה" בחמש מאות שקל בחנות הצעצועים,אופני כביש הם עסק יקר.

נניח שהחלטת לקנות אופניים כאלה, אמיתיות. אולי אפילו פול קרבון (פול האצ'ינסון, היה מכונאי מטוסים אירי ידוע. לימים שיחק בנבחרת הברידג' של חיל האוויר הבריטי.  זכה לכינוי "קרבון" בגלל חיבתו לשעועית בארוחת הצהריים).  שילמת הרבה כסף ויצאת בחיל ורעדה מהחנות. התחלת לרכוב – עכשיו יש תחזוקה שוטפת ובלאי ותקלות. ויש גם שדרוגים שונים ומשונים שהמוכר בחנות מנסה לפתות אותך בהם. אם אתה מתחיל כמוני, ואין לך את מי לשאול, אתה לא יודע מי ומה ולמה ואיך בעולם הזה.לפעמים אתה לא יודע מה לבקש, ומבזבז זמן ואכזבות על קניות מיותרות, לא מתאימות. אפשר להיעזר בפורומים אבל לא תמיד תמצא מה שאתה צריך באותו זמן. לכן, לטובת רוכבי הכביש המתחילים,מעת לעת אחלוק פה גם תובנות מועילות בכל הקשור לפריטי ציוד ואחזקתם. (אחרים, שנושאים כאלה משעממים אותם, יכולים  לפנות לבלוג הסריגה החדש של שרון).

והיום חברות וחברים, נדבר על צמיגים. כשקניתי את האופניים שלי, היו עליהם שני צמיגים. אחד מקדימה ואחד מאחורה. ידעתי שצריך לנפח אותם לפעמים, וליתר בטחון קניתי לי שתי פנימיות. שיהיה. כשהייתי ילד, פנצ'ר היה עסק נדיר יחסית, גם אם מתסכל. ואת האופניים היינו מנפחים פעם בעונה, אם צריך או לא צריך.

אחרי זמן קצר, כשחזרתי למשה לטובת ענין זה או אחר, הוא הסביר לי שחשוב מאד לנפח אותם ביותר. כלומר להשקיע ברכישת משאבה הולמת, ולנפח את הצמיגים עד שיהיו קשים כאבן בזלת ביום קר במיוחד. ניסיתי, ותאמינו או לא, זה עזר. האופניים התגלגלו להם מהר יותר. חיפשתי בגוגל ולמדתי על "התנגדות לגלגול", (ענין מתמיה כשלעצמו, היית מצפה שצמיגים ישלימו עם תפקידם ולא יגלו התנגדות, אבל מילא) ושאר מושגים טכניים מרתקים. וככה הכל עבר בשלום פחות או  יותר. לימים, נזקקתי להחלפת הצמיגים. הישנים והטובים היו מלאים חתיכות זכוכית, קטנות אך ערמומיות

קניתי צמיגים אדומים ויפים. מרומניה. הייתי נורא מרוצה. ואז התחילו הבעיות, מין עיוותים בצמיג, (דפיקות כאלה מהגלגל, טוק טוק טוק) ופנצ'רים אין ספור, תאמינו או לא, חטפתי פנצ'ר באמצע הסלון, כשהפעלתי לראשונה את הטריינר של ר'. החלפתי לכחולים, בדרך, בשביל המזל. בסך הכל עברו על גלגלי חמשה צמיגים תוך שלשה חדשים.  כמה עובדים במפעלים בסכנת סגירה,  יצרו איתי קשר, כמקור נוח לאספקה לכל הפגנה. כשכמעט התייאשתי (למעשה קצת אחרי שהתייאשתי) , אמר לי משה – טוב, אם אין ברירה – אתקין לך ארמדילו. ליתר בטחון לקחתי רק אחד, כדי לראות מה ואיך.

מסתבר, שהארמדילו הללו, ידועים בחוגים הנכונים כצמיגים לכל מטרה קשוחים כחבורת בוקרים טקסנים. לעומת זאת-  צמיגי הכביש האדומים והיפים שלי אולי יותר מהירים, אבל עדינים כפרפר. עוד עניין, ששכחתי להביאו בחשבון הוא שצמיגי המשי הרגילים מתאימים לרוכבי כביש צנומים ודקיקים. ומישהו כמוני, מכריח את הצמיגים האומללים להתמודד עם דברים שלא שיערו אבותיהם האיטלקיים. (בינתיים, עד שאפחית את המסה, אוכל להתנחם בכך שאני רוכב יותר  מהר בירידות. ). זו הדילמה בין מהירות למחיר שוטף של תחזוקה, מסתבר. במקרה הזה, אני נשאר עם הארמדילו.