על הכלכלה ועל המחיה – ספר חדש

בשנים האחרונות ניתן לראות רצון למצוא את האמירה הדתית בתוך תחומי תרבות ודעת שאינם מזוהים כ"דתיים" בשיח הציבורי הכללי. רצון לצאת מהצמצום הקושר את הדת בכלל ואת היהדות בפרט לעניני כשרות שבת וגבולות ארץ ישראל. אין הכוונה לזרם מחשבתי המבקש לבטל את מקומן של המצוות המעשיות, או לשנות עיקרי אמונה. הדרך מבקשת להפוך את היהדות למקור מפרה רעיונית בכל תחמי החיים. אין הכוונה לפונדמנטליזם המבקש "להשיב עטרה ליושנה" בדרך של קריאה פשטנית של המקורות, ללא התחשבות בקורות העתים מאז, אלא בנסיון להבין עיקרי מחשבה יסודיים ולסלול באמצעותם דרך לצעוד בה באתגרי ההווה.

אחד מהנושאים הללו הוא הכלכלה.הספר  "על הכלכלה ועל המחיה – יהדות חברה וכלכלה" שערכו איתמר ברנר ואהרן אריאל לביא מבקש, כדברי עורכיו:

 "להוות את יריית הפתיחה בבניית שיח רציני בנושא, בעולם היהודי ומחוצה לו, וזאת אולי גם לקראת יישום אפשרי של רעיונות שונים בתחום היהדות והכלכלה. היבטים רבים בנושא זה טרם זכו למעמד הראוי להם, ומי ייתן ונצליח לקדם, ולו במעט, את המחשבה והעשייה בתחום זה."

 הספר, שיצא לאחרונה בהוצאת "בית ראובן מס" הוא אסופת מאמרים מגוונת, הערוכה בחמשה שערים. "אדם חברה וכלכלה", "התאוריה הכלכלית לאור סוגיות תלמודיות","משא ומתן באמונה", "פרט וכלל – מקרו כלכלה ומדיניות רווחה בראי היהדות", ושער אחרון, הכולל מאמר אחד בלבד- "המעשה הוא העיקר". הספר כולל בתוכו גישות שונות, ונושאים רבים. לא אוכל כמובן לסקור את כולם. משכו את תשומת לבי כמה מהם. "התאגיד הדינמי" של הרב יצחק גינזבורג שלבושו החיצוני הוא כשל קלישאת ספרי עצות. לדבריו התאגיד צריך לכלול "מעורבות", "איכות" ו"זרימה"). חזקה עליו שתלמיד חכם הוא, לפיכך אתלה בקוצר השגתי מה רצה מאמר זה לחדש. מאמר בגישה אחרת הוא "המבעיר" שכתב פרופסור יעקב רוזנברג. בחלק מיומרתה האימפריאליסטית של דיסציפלינת הכלכלה, חכמיה מבקשים לבאר כל דבר ב"מונחים כלכליים". בשיטה זו מנסה פרופסור רוזנברג להסביר סוגיות העוסקות בשאלת אחריותו של המצית אש בחצרו ששרפה רכוש אחרים. וכך הוא כותב 

"נוכל לומר, אם כן, שמטרתם העיקרית של פסקי ההלכה (בנושא זה – ג.ס.ל) היא במתן תמריץ להתנהגות מסוימת, רצויה, המונעת השחתה ובזבוז של מקורות ובמניעת התנהגות לא רצויה – שתוגדר כהתנהגות בלתי יעילה לענייננו" (עמ' 164).

על זה אמרו רבותינו "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה". (הרהור מעניין על מיתוס היעילות תוכלו לקרוא ב"גלוב").

כדאי לקרוא את המאמר עם השם המתחכם "האתיקה הנחמנית ורוח הצדיקיזם" שכתב רוני בר לב, בו הוא מנתח את "המיסטיקה של הכסף" וקושר בדרך מרתקת ומפתיעה בין ר' נחמן לקרל מרקס.  אהבתי גם את מאמרו של העורך, אהרן אריאל לביא "פנים בפנים – משפיע ומקבל כמודל להתבוננות במציאות הכלכלית חברתית" המציע חשיבה מרתקת ברוח חסידית קבלית על היחסים החברתיים והכלכליים.

כפי שאמרתי, המאמרים רבים ולא אוכל לפרט את כולם כאן. לטעמי האסופה מתפרשת לכיוונים רבים מדי. נראה כי העורכים פירסמו כל מה שהסכימו לכתוב עבורם וקשור בצורה זו או אחרת ל"כלכלה ויהדות". אין כוונתי שהמאמרים אינם ראויים לפרסום חלילה, כל אחד בפני עצמו. אוסיף ואומר כי ניכרת במאמרים עבודתם של הערוכים שטרחו ועמלו להוציא דבר מתוקן מתחת ידם, ברור ונהיר גם למי שאינו בקי בכל המושגים והמונחים, הכלכליים והיהודיים. רציתי רק לומר  שחיבורם של כל המאמרים למקום אחד לא מצליח ליצור ערך מוסף רעיוני או מתודולוגי. אין בכך פסול כמובן, ז'אנר האסופות יש לו מקום בעולמנו זה. עוד יש לזכור כי "על הכלכלה ועל המחיה" ראשון בתחומו, ובתור שכזה הוא נסיוני ומבקש דרך. אני מקווה שספר זה יצור ויעורר המשך לדיון ציבורי בסוגיות של כלכלה וחברה. דיון ועיסוק בדרך שתפרוץ את המונוליתיות הרעיונית של השיח הניאו ליברלי, המבקש להשתיק כל ביקורת ולהציג את מסקנותיו והנחותיו כחוק טבע, אמת שאין בלתה.