|
כבר בפרק הראשון, ששמו כשם הספר כולו (לידה), חושפת אריסון כי "רוב חיי קיבלתי תקשורים – ראיתי תמונות, קיבלתי דימויים ומסרים מילויים, לפעמים אפילו בשפה עתיקה, שהגיעו אלי מלמעלה". בהמשך, בפרק ששמו "הרוח" אריסון מספקת קצת פרטים על איך זה עובד: "הידיעה על העומד להתרחש תמיד היתה מלווה בתחושות פיזיות קשות וכואבות. במלחמת המפרץ, כשנורו הטילים על תל אביב, והיום כשנורים טילים על שדרות, אני חשה את הדבר על בשרי. אני מרגישה שאני עולה באש". |
הכלכלה הקפיטליסטית מעודדת יזמות ומתגמלת אנשים מוכשרים המעזים ומצליחים. אותם מוכשרים, יחידי סגולה נבחרים לתפקידיהם וזוכים במשכורות גבוהות בגלל יכולתם להביא תוצאות. מוכשרים אחרים מצליחים להיות בעלי שליטה בחברות ולנווט אותן להצלחות.
| אריסון מספרת כי לפני שעזבה את הארץ למיאמי רצתה למכור את כל הנכסים שלה, אך כששבה החליטה לא למכור את בנק הפועלים. "חשבתי שאת שאר החברות שנותרו, כגון שיכון ובינוי, כן אמכור. התחלתי בתהליך אבל דקה לפני החתימה על המכירה קיבלתי מסר ברור מאד: לא למכור. אז לא הבנתי את הסיבה למסר, אבל החלטתי ללכת בעקבותיו, ולא מכרתי את החברה". |
תהליכי קבלת ההחלטות בגופים פרטיים, בהכרח יהיו יותר מקצועיים וממוקדים בשורה ה תחתונה מאשר בשוק הפרטי. כי בשוק הפרטי, שלא כמו בציבורי, כולם מכוונים למטרה – לשורה התחתונה של הרווח. המוטיבציה שלהם מובילה בהכרח לתהליכים מבוקרים של קבלת החלטות. שאם לא כן, השוק יעניש אותם והמניות יצנחו.
כמה טוב שאנחנו חיים במשק קפיטלסטי.
(הציטוטים מתוך כלכליסט)
השוק הישראלי רחוק מקפיטליזם כרחוק מזרח ממערב. וזאת למזלה הרב של אריסון ודוגמתה: הבעלים והמנהלים של חברת חשמל ומקורות ובזק ובתי הזיקוק והנמלים ושאר הבנקים הגדולים ועוד ועוד.
מעולה
(הפוסט, לא מצבנו)
שמעתי אותו מעוד נשים בגילאי 50+. אני חושבת שיש תרופות שעוזרות לכבות.
מה בין מערכת רווית רגולציה לבין שוק חופשי? ולמען האמת – אתה צודק. בשוק חופשי זה לא היה קורה. רק משוגע או מי שבטוח שהוא "לא יכול ליפול" כי הרגולציה לא תיתן למתחרים שפויים להיכנס לשוק יצא בהכרזות שכאלה. אם זה קורה- זה לא שוק חופשי!
לא הבנתי את המסר. ראשית המשק הישראלי לא קפיטליסטי והבנקים הם דוגמא מצויינת למונופול.
שנית אם נרמז שבנק הפועלים מנוהל לא ביעילות עליי לציין שהבנק עמד יפה בנפילות הכלל עולמיות האחרונות.
להערכתי שילוב בין רוח וחומר הם ההתקדמות הבאה בעולם העסקים.
מה כל כך מפחיד בתקשור. כולנו מחוברים למסרים ואינטואיציה. התרבות שלנו וההרגל מונעים מאיתנו לנסות להרחיב את האופקים שלנו.
עד שנות השישים לא היה ידוע מה זה תקשור. ומעטים דיברו על מדיטציה. היום יותר ויותר אנשים מתחברים ומדברים על כך.
איש עסקים טוב הוא בסופו של דבר אדם שמחובר לעצמו ולפנמיות שלו. ופחות למה מקובל בחברה.
המסר אינו נגד "תקשור", לא בפוסט הזה. יש לי מה לומר בנושא, ואעשה זאת בהזדמנות אחרת.
כוונתי להראות כיצד מיתוסים רציונליים של ניהול שולטים בכיפה, בעוד שהמצב אינו כזה. ניהול באמצעות תקשור יכול להיות אפקטיבי, מועיל, מה שתרצי. רציונלי הוא בוודאי לא
(אלא אם תכחישי שהוא לא רציונלי, כפי שאת מכחישה שהמשק הישראלי קפיטליסטי. הטוקבק סופג הכל)