במקום יום ששי

הנה תמו יום קרב וערבו, מתפייטים עורכי אתרי האינטרנט. ואני לבי אינו עמי. לשגרה עוד אחזור, ובינתיים אמליץ לכם על כמה ספרים, חדשים גם ישנים.

את הספר "טיפוסים"  כתב תיאופראסטוס. אין לו שם משפחה לא בגלל שהוא כוכב במה, הסיבה אחרת. הוא נולד לפני שהמציאו את הקונספציה (של שמות משפחה).  היה זה בשנת 371 לפני הספירה. הוא נולד בארסוס שעל האי לסבוס (שזכה שנים אחר כך לתהילה מסוג אחר). שמו המקורי היה טירטאמוס, ואריסטו בעצמו נתן לו את שמו תיאופראסטוס, שמשמעו "מדבר כמו האל". את הספר תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא והערות חנה כהנא. (הוצאת כרמל).  הספר מתאר אנשים מחיי הפוליס האתונאית. אין כוונתו לאנשים מסוימים אלא לדמויות המכלילות טיפוסי אופי.  אצטט לכם קטע קצר מתוכו העוסק בטיפוס המכונה "הנעדר שיקול דעת":

(1) היעדר שיקול דעת הינו השלמה עם מעשים ודיבורים מחפירים והנעדר שיקול דעת הריהו כזה –

(2) אשר ישבע כלאחר-יד, יהיה בעל שם רע, ישמיץ את בעלי השררה, יהיה המוני באופיו, נתון לחשיפת מבושיו, מוכן ומזומן לכל מעשה.

(8) הוא יהיה מתאים להופיע בבית הדין הן כנתבע והן כתובע, יהיה מסוגל להשתמט בשבועה מלהופיע בבית הדין או שיופיע בו כשהכלי שבו נאטמו העדויות חבוי בכיס גלימתו וצרורות של ניירות בידיו.

הספר נכתב מזמן אך לא נס ליחו, וקריאה בו מעוררת אצל הקורא בן זמננו הזדהות, שלא לומר הכרות.

ספר אחר שקראתי השבת, ואקדיש לו סקירה ארוכה יותר בהמשך הדרך הוא "על בלימה – סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור", שכתב אבירם ברקאי. (הוצאת מעריב). הספר מתאר את ימי הקרב של חטיבה 188 , החטיבה הסדירה שעמדה מול האויב הסורי ברמת הגולן.

כמה דקות לפני השעה שתיים של שבת-כיפור, 6 באוקטובר 73, פרצה מלחמת יום הכיפורים. בשעות הלחימה הראשונות, הקריטיות ביותר, הייתה חטיבת השריון הסדירה מס' 188 הסדן היחיד שעליו התנפצו מתקפות הצבא הסורי ברמת הגולן. מפוצלים למחלקות טנקים בודדות לאורך קו הגבול, תחת הנחייה פיקודית שאין לסגת אף שעל, עמדו הטנקיסטים של 188 ובלמו את מסת האויב ביחסי כוחות חסרי תקדים.

(מתוך הכיתוב על דש הספר)

הספר, שיצא לאור בשנת 2009 , אינו רומן, או חוויות אישיות בנוסח ספרותי כדוגמת "תיאום כוונות" של הרב חיים סבתו, אלא מתאר בלשון הווה רגע אחרי רגע, תוצר של תחקיר מפורט וראיונות ממושכים שערך המחבר עם החיילים מהמלחמה ההיא.

עוד ספר שקיבלתי לקריאה, וטרם הספקתי לעיין בו כהלכה אך משך את תשומת לבי הוא "סיפור השיכחה" שכתב סטפן מריל בלוק (מאנגלית: עידית שורר, הוצאת "כתר"), "סיפור השיכחה" הוא  ספרו הראשון של האמרקיאי סטפן מריל בלוק. הספר, כך מעידה עליו כריכתו זכה לשבחים רבים ולפרסים חשובים. הספר כולל כמה עלילות משנה, אך גיבורתו העיקרית היא מחלת האלצהיימר, המחלה שתוקפת אנשים רבים, ביניהם חריפי מוח ועתירי כשרון וגורמת להם לשכוח הכל, זכרונותיהם ממה שקרה ומה שלא קרה נעלמים בתוך ערפל אפור, והם אינם מזהים אפילו את קרובי משפחתם, עצמם ובשרם. 

ספר מעניין נוסף שהגיעני, ואף הוא טעון קריאה מעמיקה וסקירה הולמת הוא "ש"ס כאתגר –יצירת יהדות ישראלית חדשה" שכתבו בתיה זיביצנר ודוד להמן (הוצאת רסלינג, עידית שורר תרגמה גם אותו). הספר נכתב באנגלית ב 2006 , ויצא לאור לאחרונה בעברית. מעניין יהיה לקרוא את תמונת המצב כפי שראו אותה החוקרים אז, ולראות את ההתפתחות המתרחשת לנגד עינינו.

ויש גם שיר

ועוד אחד, שיהיה