אני קורא ספרים, וכותב על חלקם. אני מתקשה לצפות איזו רשימה תעורר תגובות. מעניין שאין קשר ישיר בין מספר הקוראים למספר המגיבים. ומתי אאלץ למחוק או לסנן חלק מהן. (דבר שאני עושה לעתים נדירות). מדי פעם חונים אצלי טרולים. חלקם ידועים, חלקם סתם רוצים למכור לי משכנתא בזול לבית בקריביים. אחרים מנאצים כל מיני אויבים דמיוניים שלהם. למה דווקא אצלי הם בוחרים לריב זה עם זה, אני תוהה. כולם שם דמיוניים כטרול מופתע חמש דקות לפני הזריחה. ויש כמה אחרים שחולקים לי מחמאות בבלוגים פה ושם, אפילו פה בשכונה. קוראים דרור למחשבותיהם האפלות. יפה מצידם. זה בסדר, תפאדאלו. אני פה, כותב. העיקר שתאייתו את השם שלי נכון, וזה חלק מהעניין. בשביל כבוד צריך לעבוד, הלא כן?
מחר, כנס איגוד האינטרנט. אני אהיה שם. אדבר על פרטיות ומה שקרה לה. בואו בהמוניכם.
שיר ישן אך אהוב, מה לעשות – אני לא אוהב מוסיקה קלאסית (לא שיש משהו רע עם זה) :