בנק ישראל פירסם היום בצהריים חוזר שכותרתו "מסלולי השקעה בקופות גמל". אל תתנו לכותרת הזו להטעות אתכם, מדובר בהנחיות מחייבות שיש להן משמעות רבה, לגבי בתי ההשקעות והחוסכים. את החוזר כולו אפשר לקרוא כאן (גרסת PDF)
וכך מצאנו כתוב:
כיום מרבית הכספים במוצרי החיסכון הפנסיוני מנוהלים על ידי הגופים המוסדיים במסלולים "כלליים" ללא התחשבות במאפייניו של כל חוסך וחוסך, לרבות בגילו. מצב דברים זה מביא לכך שחלק ניכר מהעמיתים חשופים לסיכוני השקעה במוצר החיסכון הפנסיוני שבו הם חוסכים, אשר אינם עולים בקנה אחד עם רמת הסיכון המתאימה להם על פי מאפייניהם.
מטרת חוזר זה לקבוע כללים להקמת מסלולי ברירת מחדל המותאמים לגיל העמיתים בקופות גמל. כמו כן, על מנת לאפשר לעמית לקבל החלטה מושכלת בנוגע למסלול ההשקעה המתאים לצרכיו ולמנוע את הטעייתו, במקרים שבהם העמית בוחר באופן אקטיבי את מסלול ההשקעה אליו ישויכו חסכונותיו, מסדיר החוזר כללים אחידים לקביעת שמות ומדיניות השקעה במסלולים השונים (מתמחים ושאינם מתמחים).
קופות גמל הן "מכשיר חסכון פנסיוני". רוצה לומר, אפשרות להשקעת כסף לטווח ארוך. המדינה מעניקה הטבות מס שונות למפקידים בקופות הגמל, והן כפופות לפיקוחה של הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר, שעל פי חוק רשאית לקבוע תקנות ונהלים שונים. קופת הגמל מקבלת הפקדות, ומנהלי הקופה מחזיקים בהן בנאמנות, ומשקיעים אותם במטרה להשיא תשואה לבעלי הקופות ומתוך כך ליטול כהנה וכנה לעצמם. כי זאת יש לדעת, תמורת מאמציהם גובים המנהלים דמי ניהול כאחוז מהכסף ממה שנצבר, וגם להפקדות השוטפות שלחו את ידם. בעבר, הייתה אפשרות להשתמש בקופת הגמל לטווח בינוני והיא בוטלה, דבר שגרם לירידת קרנו בעיני חוסכים רבים. בעבר נוהלו קופות הגמל בעיקר על ידי הבנקים וכיום הן מנוהלות על ידי גופים מסחריים אחרים הנקראים "בתי השקעות" ביניהם לא מעטים המוחזקים על ידי חברות ענק זרות. המעבר לא היה בשל תחושת שעמום שאחזה בבנקים אלא בגלל החלטת הממשלה, שאף טרחה וחוקקה חוק בעניין זה. מאז לא נתקררה דעתה של הממשלה, והיא מנחה כהנה וכהנה את קופות הגמל לעשות דברים כאלה ואחרים. כך למשל היא הנחתה את הקופות לשלוח חוזרים שאפשר לקרוא, ואף טרחה והעמידה אתר שלם שמציג את תשואות הקופות, למען ידע העם וישכיל.
מה רוצה הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר מחבורת המנהלים הצנועים וישרי הדרך? אז ככה. לפני לא הרבה זמן, במשבר הכלכלי הגדול של 2007-2008, התברר לאנשים רבים שלהוותם, קופות הגמל שלהן שנדמו בעיניהם כצוק איתן בים סוער, ירדו במפתיע באחוזים ניכרים. היו כאלה שירדו כדי עשרים ואף שלושים אחוז. עניין שגרם צער רב למחזיקים בהן. אותן קופות היו במסלול "כללי" שפירושו – סמוך על המנהל שיודע מה טוב בשבילך. החוסכים סמכו, והתברר להם שהמנהלים ללא כל בושה השקיעו את ממונם (של החוסכים) באפיקי חסכון רבי סיכון. מאז תיקנו חכמי האוצר "מסלולים" ממסלולים שונים, בהם אפשר להפקיד בקופה שבה יש רמות סיכון סולידית, ואחרת בה הסיכון גבוה הרבה יותר. למרבה הצער בתי ההשקעות נתנו למסלולי ההשקעות שמות שונים ומשונים, שלא בהכרח הבהירו מה טיבו של מסלול זה. ולכן עמדו הממונה ואנשיה ותיקנו תקנות מפורשות כיצד יש לקרוא למסלולים בשם שאינו משתמע לשתי פנים, בלי הבטחות נוסח "עצם לעתיד" ושמות שמבטיחים תשואה ויתרון שאינו קיים. כמו שאומרת היא
גוף מוסדי לא יכנה קופת גמל, מסלול כללי בקופת גמל, פוליסה שאינה קופת ביטוח, בשם מטעה או העולה ממנו הבטחה להשגת או עמידה בקריטריון איכותי או כמותי או בשם שניתן להסיק ממנו על אופן ניהול ההשקעות בקופה או במסלול. לדוגמא: בטוחה, רווחית, סולידית, יציבה, איתנה, אגרסיבית.
בנוסף הם כבר לא מרשים להחזיק קופות שונות עם מסלולים זהים בלי יכולת להבדיל ביניהן, ועוד אסרו כמה וכמה תעלולים מזוהמים שנועדו לבלבל דעתו של אדם. הם גם דורשים לגלות ברבים את מדיניות ההשקעה, לשמור עליה יציבה ולא לזגזג כמלח שיכור בסופת טייפון.
אבל זה לא כל הסיפור. למרות המאמצים הקודמים של האוצר ללמדנו בינה התברר שרוב האנשים מחזיקים את ממונם במסלול הכללי, בלי לדעת מה המשמעות של המסלול. ומה זה בכלל מסלול. ולכן החליטה ללכת במסלול אחר. לפיכך קמה הממונה ושלחה את החוזר הזה בו ממש בו היא מורה לבתי ההשקעות לייסד מסלולים "תלויי גיל" המגדירים רמת סיכון לפי הגיל. (בעקרון – אם אתה משקיע במניות סימן שאתה צעיר, ואם עתידך כבר מאחוריך מוטב שתשקיע באגרות חוב ופקדונות) ויותר מזה, להפוך אותם ל"ברירת מחדל" מכאן ולהבא.
טוב, תאמרו לעצמכם בשעמום קל עד בינוני, מה זה כבר משנה.
אה, שאלה יפה.
מדינת ישראל, מאז תכנית הייצוב הכלכלי בשנת 1984, וביתר שאת מאז 2003 מבקשת להפנות את חסכונות הציבור אל "שוק ההון" ולהפחית במידה משמעותית את הגנת המדינה. כדי להשיג מה שנחשב בעיניה שחרור ההון משליטתה של הממשלה לטובת פיתוח ושגשוג המשק כולו. אממה – זה לא ממש עובד. מה שנראה כמהפכה שתיטיב עם כל העולם, עלולה להעשיר את העשירים ולפגוע בכל האחרים. קודם כל, אותם אלה שמחזיקים בנאמנות את כספי החוסכים נוטלים לעצמם משכורות עתק ובתמורה לזה מחוללים כל מיני עניינים שהשתיקה פה להם שכל מטרתם לבלבל מוחו של כל אדם ישר. ובנוסף, איש אינו מבין ממש מה כל הענין הזה ולמה זה חשוב ומה פה קורה עד שמאוחר מדי וההפסדים נערמים כשלג בתחזית של ירושמיים. ולכן המדינה מתערבת יותר ויותר וקובעת כללים נוקשים מה מותר לבעלי בתי ההשקעות לעשות. אך לא די בכך, המדינה נוטלת חסות על האזרחים ומכתיבה באופן פטרוני לחוסכים עצמם כיצד יושקע כספם. ולכן, החוזר הזה רחוק מאד מחזון של שוק חפשי, ומהדיבורים על אנשים רציונליים הפועלים בתוך השוק הכלכלי אחרי שבחנו את כל האפשרויות העומדות לרשותם ובחרו בדרך פעולה הממקסמת את תועלתם בזה ובבא.
וכולם עוד שואלים - איך זה קרה?
אז זהו. אל תאמינו למה שאומרים לכם בעתון בכלל, ועל קפיטליזם בפרט, העניינים מסובכים הרבה יותר. במצב מורכב זה חסידי שוק חפשי יזעקו ויאמרו – הרף ידיכם, תנו לשוק להסדיר את עצמו. ואם מנחם מנדל יפסיד את כל ממונו בעניין רע ויישאר חסר פרוטה, הרי שזו דרכו של עולם אכזר. מתנגדי השוק יאמרו, כן זה טיבו של השוק. השיבו עטרה ליושנה ותנו למדינה לנהל בעצמה את הכול. אלא מה? אנחנו חיים במשטר קפיטליסטי שלא תמיד בטוח בעצמו וחי בתוך סתירה מתמדת. מצד אחד שיח על הצורך בשוק חפשי שאין לו מה להפסיד אלא את כבליו ומצד שני פעולות אסדרה רבות ומשמעותיות המתערבות באופן ממשי בכל מה שקורה כאן. כי ככה זה בחיים, לא הכול יושב בדיוק בתוך ההגדרות של ספרי הלימוד.
ולחוסכים ינעם.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=fEpkmMiiD9s?rel=0]