להיות ביקורתי מדי זה מזיק. אני זוכר את האכזבה על פניהם של החברים בבית ספר כשהבהרתי להם שמשפחת רובינזון השוויצרית לא תצליח לעזוב את האי כי ככה לא יהיה פרק לשבוע הבא. ובכל זאת, כמה מחשבות, ביקורתיות.
בית הקונפדרציה
לבית הקונפדרציה יש המון כוונות טובות. הם מעידים על עצמם כי "בית הקונפדרציה, השוכן מול חומות העיר העתיקה, על קו התפר שבין מזרח למערב, מבקש לתת מקום לכל המורשות והמסורות של הקהילות הללו ולשמש להן מקום מפגש…..הוא שואף לשמש גשר בין מזרח למערב ובין עבר לעתיד, ויותר מכל גשר בין בני אדם."
דווקא בשל כך מעניין לראות את הדרך בה הם מציגים את המופע של "קרובי משפחה יקרים" הנקראים "הבורוכובים". האבא הוא "מחלוצי זרם המוזיקה האתנית האמנותית". יחד איתו מופיעים הבנים. איתמר מ"סצינת הג׳אז בניו יורק" ואברי בורוכוב, נגן קונטרבס ומפיק מוזיקלי. יחד איתם "נבחרת מוזיקאים מהשורה הראשונה". וכך "ביחד הם יפרשו את פיוטי מרכז אסיה בפתיחות אמנותית רב-אתנית, בחדשנות של ג׳אז מודרני, בדייקנות מחושבת וברגש עז."
אז מה זו "מוזיקה אתנית אמנותית" ?
כשמדברים על מוזיקה אנחנו יודעים ככל הנראה במה מדובר. ולמקרה שתהיתם "אתנית" פירושה לא שייכת לתרבות הלבנה. כי ללבנים אין אתנוס, והמוזיקה שלהם היא סתם "מוזיקה". לא "מוזיקה אתנית". ממש כמו שאיש שיווק של מזון אמר פעם שהם רוצים לפתוח דוכני פלאפל כי הם חשובים שיש התעוררות בסגמנט האתני.
התואר "אמנותי" מיועד לספר לנו שלא מדובר פה ב"סתם" מוזיקה, אלא בזו של אנשים מהשורה הראשונה. ובשורה הראשונה לא יכולים להיות כולם. רצוי שיהיו בה אנשי ג'אז מודרני, למשל ולא חלילה מוסיקת ג'אז של פעם.
הטקסט הזה מסמן היטב גבולות, ויוצר בדייקנות מחושבת שיח מדיר, שמשמר יחסי כוח ושעתוק של היררכיות. עם קצת הרחבה, אבל בזהירות. וכרגיל "מקום לכולם" הוא רק לאלה ששייכים ל"כולנו".
הגידו כן למזדקן
אני מזדקן כל יום ביום אחד. ככה זה בטבע, וכולכם נמצאים באותו מצב. מרגע הלידה, ועד אתם יודעים מתי. אי אפשר להתחמק מהעובדה הזו. כמו כן אני גבר, כמו אנשים רבים בעולם. זו לא תופעה חריגה בכלל, כך שמעתי.
ולמה אני מספר לכם את זה?
כי בהרבה הזדמנויות, הביטוי "גבר מזדקן" נחשב סוג ערמומי במיוחד של עלבון. כך למשל לפני כמה שבועות רעשה "הארץ" בעקבות מאמר של סוציולוג אחד בענייני פוליטיקה מעשית. ראיתי טוקבק אחד או יותר שאמרו "מה אכפת לנו מגבר מזדקן ומה שהוא חושב". רוצה לומר, שב לך בצד, כבר חלפת ובטלת מן העולם.
לפעמים, להבדיל אלף אלפי הבדלות, נתפס גבר כזה או אחר במעשים שאינם הולמים. מטריד נשים, או למטה מזה. ואז העובדה שהוא "מזדקן" הופכת את העבירה ל"הטרדה בנסיבות מחמירות". כי כולן יעדיפו לקבל את ההטרדות שלהן מגברים עד גיל 36 בלבד.
ואלה רק שתי דוגמאות לעובדה המעציבה שגילנות (אייג'יזם בלעז) עדיין נחשב כצורה לגיטימית של הבעת דעה על קבוצת אוכלוסיה. אפשר לבטל את קיומה, לדבר עליה ולא אליה. והלגיטימיות להתייחס אליך ככה, עולה בקצב של יום אחד, כל יום. כי ככה זה.
אין מידה לאדם
אויה אויה. היזמה למחקר יישומי בחינוך מציעה מדידה של החינוך לערכים.
היזכרו בלימודים שלכם בתיכון, במכללה או באוניברסיטה. הייתם רוצים לקבל ציון או הערכה גם על דברים שהם מעבר למקצועות הלימוד? מה דעתכם על ציון בפתיחות לאחר, בשיתוף פעולה, במודעות חברתית או אולי במנהיגות?
מדכא ממש. בבחינת "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית". אחד הנזקים המשמעותיים בחינוך של היום נגרם בשל הרצון למדוד כל דבר. המדידה וההשוואה מזיקות לתהליך החינוכי. אין מידה לאדם.אובססיית המדידה וההשוואה, שיוצרת תחרות, מזיקה לחברה האנושית כולה. כך זה בלימוד מתמטיקה אבל לגבי חינוך לערכים זה אבסורד מוחלט. נסיון לתפוס את השמש בכפית. אין שום מבחן רלבנטי לערכים. ומי שטוען שאפשר מרמה את עצמו או את האחרים.