אדם חסר פנים – משבר הזהות של הרפואה המודרנית, בנימין מוזס, הוצאת מאגנס, 2006 תשס"ו, 124 עמ', 59 ש"ח
לצערי, נאלצתי בשנה האחרונה לבלות כמה וכמה שבועות כמלווה קרובי משפחה בבתי חולים. גם אני, שידוע לכל מכרי שאיש רגוע וקר רוח בדרך כלל, מצאתי את עצמי יותר מדי פעמים רוצה לאחוז את הצוות הרפואי בצווארונו הלבן, לטלטל אותו טלטלה נמרצת ולומר לו "עד כאן". נכון, שעות בית החולים אינן סגולה לשלוות הנפש, ולאחר לילה ללא שינה עם חולה שהניתוח הדחוף שלו נדחה כבר שלוש פעמים והוא בצום שלשה ימים מעת לעת, קשה להבחין מהי אשמת "המערכת" חסרת הפנים, ומה חלקו של הרופא חסר הנשמה. לא קל להבחין ולדעת מה חלקם של הקיצוצים התקציביים, מה השפעתן של שעות העבודה הארוכות שאינן מתוגמלות כראוי, ומה התוצאה של החינוך הלקוי שמקבלים הרופאים שם בבית הספר לרפואה.
בנימין מוזס, רופא חוקר ומרצה, דן בכך בספרו החדש – "אדם חסר פנים – משבר הזהות של הרפואה המודרנית". בספרו, הקצר יחסית, טוען מוזס כי "הרפואה ניצבת בפני אחד המשברים הקשים בתולדותיה….משבר זה מתרחש דווקא בעת שהרפואה המדעית מאפשרת לאדם לחיות חיים ארוכים פעילים ובעלי משמעות"
ד"ר מוזס עומד על הפער שבין הגדרת ה"בריאות" המדעית לבין רווחתו של החולה, כפי שהחולה עצמו תופס אותה.
מוזס סבור שרפואה משלימה או אלטרנטיבית מתבססת על "כשל מחשבתי" והוא מתנגד לה בחריפות. מוזס מבקש להציע מודל אחר, הוא מבקש לייצר מדד כמותי לרווחת היחיד ומסביר באריכות כיצד המדד הזה יצור "שינוי בכללי המשחק" על ידי הכנסת שיקולי "רווחה" ולא רק "בריאות" במובן הטכני. מוזס טוען שכפי שאנחנו משתמשים במדדים כמותיים יחידים לקבלת החלטות כלכליות, כך ראוי שיעשה גם במישור הרפואי. הוא טוען שהמדד שהוא מציע יתרום בסופו של דבר לצמצום בהוצאות הציבוריות על בריאות, אך מה שיותר חשוב – ישקם את האימון של החולים במערכת הרפואית.
אני נוטה לחשוד במדדים כמותיים יחידים לתופעות שבמהותן אינן ניתנות להגדרה כמותית, וחושב שיש בכך נסיון "לצוד קרן שמש בכפית". אך כך או כך אין לי אלא להסכים למלות הסיום של המחבר – "נדרש תיקון. תיקון משמעותי אך אפשרי, תיקון הכרחי שיסייע לאדם לשמר את רוחו, תבונתו ואושרו אל מול נחשולי הסבל והרוע הקמים עליו לכלותו"
בשל הסגנון היובשני, ספרו של מוזס אינו קל לקריאה כלל וכלל, ובכל זאת אני ממליץ לחברי סגל רפואי בכל אתר ואתר לעיין בו.
למתעניינים בתחום אמליץ לקרוא את ספרן של הסוציולוגית כלת פרס ישראל, פרופסור יהודית ט' שובל וד"ר עפרה אנסון – "העיקר הבריאות – מבנה חברתי ובריאות בישראל", גם הוא בהוצאת מאגנס, שם תוכלו למצוא דיון סוציולוגי מרתק בשאלת הפרדיגמה הרפואית ומשמעויותיה החברתיות.