לנוף כתבי העת האקדמיים נוסף כתב עת חדש. זהו כתב העת "סוגיות חברתיות בישראל – כתב עת לנושאי חברה" מיסודה של המחלקה הרב תחומית בפקולטה למדעי החברה והרוח במכללה האקדמית ביהודה ושומרון. העורך, פרופ' דן סואן, מצהיר בפתיחה על כוונתו "להתמקד בראש ובראשונה במציאות הקיימת של החברה הישראלית, ולעסוק בניתוח תהליכים, בעיות ואירועים בתחומי המערכת הריבודית, דת ומדינה, מתחים לאומיים עדתיים וקהילתיים, מצוקה ועוני, השסע הפוליטי, סטייה חברתית, שברים בחינוך, יחסי עבודה וכיו"ב". כתב העת מבקש להיות כתב עת מדעי בתכניו וסגנונו,ומשתלב, כך נדמה, בשאיפתה של המכללה להפוך לאוניברסיטה של ממש. חברי המערכת כמעט כולם פרופסורים באוניברסיטאות שונות בישראל. וגם מעריכי המאמרים רובם שמות מוכרים. כתב העת החדש מחזיק תשעה מאמרים ממגוון תחומים. במאמר הראשון כותבת נעמי וינר לוי על תמורות בזהות של נשים דרוזיות היוצאות מהחברה המסורתית אל החברה המערבית יהודית באוניברסיטה. היא מדברת על ההבדל בין זהות אינדיבידואליסטית מערבית לזהות קולקטיביסטית מזרחית, בה הפרט מחויב קודם כל לקהילתו. ערכים הנחשבים חיוביים בקהילת המקור הדרוזית, נתפסים כשליליים בקהילה החילונית יהודית וכן להפך. וינר לוי מספרת על הקשיים שנתקלת בהם תלמידה הגרה במעונות (הנפרדים) הנאלצת ללכת למגורי הגברים כדי להביא חומר לימודי משם. הפרקטיקה הפשוטה לכאורה הזו, מציבה בפניה קשיים תרבותיים ניכרים.
| "מבחינת לימודים היה לי הלם כזה…פתאום את נחשפת לעולם ומלואו מהמושגים האלה, חופשיות, חירות הבן-אדם, הזכות שלו לבחור, הזכויות שלו, החובות שלו….אצלנו את לא מרשה לעצמך לדבר על כל מיני נושאים, ובעיקר אלה שנוגעים בחרות הבן-אדם ובחופשיות שלו, כי את חיה למען אחרים ולא למען עצמך" |
וינר לוי מדגימה יפה את התיאוריה של בורדייה על ערכים הכלולים בתוך הידע האובייקטיבי. וכך מתארת סיתהאם "מבחינת לימודים היה לי הלם כזה…פתאום את נחשפת לעולם ומלואו מהמושגים האלה, חופשיות, חירות הבן-אדם, הזכות שלו לבחור, הזכויות שלו, החובות שלו….אצלנו את לא מרשה לעצמך לדבר על כל מיני נושאים, ובעיקר אלה שנוגעים בחרות הבן-אדם ובחופשיות שלו, כי את חיה למען אחרים ולא למען עצמך" . התיאוריות ההומניסטיות שנחשפה אליהם בזמן הלימודים, יוצרות אצלה "עולם חדש" לעומת "עולם ישן". "היכולת לשאול ולערער אינה תמיד מקובלת בתרבות הפטריארכלית המושתת על ציות" אומרת וינר-לוי וטוענת שהאפשרות והחופש לשאול בתוך האקדמיה, משפיע על עולמן של הנשים הצעירות הללו כשהן חוזרות לסביבתן התרבותית מסורתית.
המאמר מעניין ונותן קול למגזר בחברה שאינו מיוצג בדרך כלל. אומר גם כי האתגר הזה ניצב גם בפני החברה החרדית והדתית לאומית. בצורה פחות חריפה כמובן, אך אי אפשר להתעלם ממנה. ההשוואה בין החברות עשויה לפעול גם בכיוון ההפוך. האם בעתיד הלא רחוק נראה "מכללות דתיות לבנות דרוזיות" ?
מלי שחורי, עוסקת בנושא טעון חברתית: סטריאוטיפים אודות עולים מרוסיה ומאתיופיה, כיצד העולים מתייחסים לסטריאוטיפים אלה אודותם, ומה מידת המרחק החברתי, שהוא דרגת הסימפטיה בין קבוצה לקבוצה, בין שתי קבוצות העולים, ובינן לחברה הישראלית. הממצאים המטרידים הם שישנם הבדלים של ממש בתפיסה העצמית של שתי העדות. ילידי חבר העמים מחזיקים בתפיסה עצמית חיובית, ובשל כך הם מוכנים לאמץ מהחברה הכללית רק את הסטריאוטיפים החיוביים. עולי אתיופיה לעומתם, אמנם מחזיקים בדעות חיוביות על מורשתם אך הם מקבלים את הסטריאוטיפים החברתיים השליליים ורואים את עצמם כפרימיטיביים וחסרי השכלה. עוד עולה במחקר העובדה כי המרחק החברתי בן שתי קבוצות העולים הללו, גדול יותר מהמרחק ביניהן לבין החברה הכללית.
שרית סמבול ואורלי בנימין כותבות על עוני ואמהות בישראל. החוקרות טוענות כי החסר הכלכלי איתו מתמודדות האמהות העניות אינו נתפס אצלן כפגיעה בהן עצמן, אלא ביכולת שלהן לתפקד כאמהות שאמורות להעניק לילדים את צרכיהם. מהמחקר עולה כי התהליכים הכלכליים גורמים לפגיעה קריטית בילדים ואמהותיהם. המחקר, המבוסס על ראיונות עם אמהות המתגוררות בשכונות מצוקה, מציג את האתגר של שילוב אמהות ועבודה מפרספקטיבה אחרת. לא זו המוכרת ומדוברת. מאמר חשוב שכדאי שיהיה מונח על שלחנם של מעצבי מדיניות רווחה.
| האתגר שנטלו על עצמם עורכי כתב העת החדש אינו קל, קשה לדעת האם יצליח לבסס מקום של ממש אצל קוראים וכותבים אקדמיים. |
האתגר שנטלו על עצמם עורכי כתב העת החדש אינו קל, קשה לדעת האם יצליח לבסס מקום של ממש אצל קוראים וכותבים אקדמיים. ממקומי כקורא אנסה להשיא להם כמה עצות: ראוי לצרף לכתב העת פרק של סקירות ספרים נרחבות ומעמיקות. בכתב עת שכזה, שיציאתו אינה תדירה, מיותר להקדיש מקום לסקירות קצרצרות, שרק מספרות על יציאת הספר לאור. כדאי לפנות אל קהל הסטודנטים באמצעות פרסום מעת לעת של מסה שתסקור באופן מעמיק נושא הקשור לחברה הישראלית, שתכתב על ידי מומחה לדבר, מאמר שאינו מיועד לחדש אלא לתת תמונת מצב מעודכנת של הידע בתחום. ועוד הערה – כדאי לשקול לשנות מעט את העיצוב, בחירה של פונט אחר הייתה אולי מפחיתה את מספר הדפים, אך משווה לכתב העת חזות הרבה יותר מכובדת.
מקריאת הגליון הראשון, על אף שהוא מעניין ומרתק, קשה להתרשם שמדובר פה בברייה חדשה בנוף כתבי העת, אלא עוד מאותו דבר. מה בינו לבין "מגמות" או "סוציולוגיה ישראלית" לא הצלחתי לגלות. יש לקוות שבגיליונות הבאים, עם הצטברות מסה של מאמרים, יצליח העורך יחד עם הכותבים ליצור קול ייחודי. כך או כך – יש לשמוח על כל פרסום עברי בנושאי חברה העומדים על הפרק, שיש בו כדי לתרום לשיח הציבורי בישראל.
| סוגיות חברתיות בישראל כתב-עת לנושאי חברה, גליון 1, המחלקה הרב תחומית , המכללה האקדמית יהודה שומרון ואריאל, 2006, 276 עמ', לא צוין מחיר |
הרשימה תתפרסם מחר בטורי "ספר, חברה, תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון הצופה