אני סופי אפלבאום

ואז אני נזכרת שיש לי עבודה להגיש ביום שני, ואני אומרת לו שאני אשלם לו דולר אם הוא יעזור לי לעשות אותה. "אנחנו צריכים למצוא שם למועדון של אנשים שלנים לעתים תכופות במלונות דרכים"
"על מה חשבת עד כה" – הוא שואל
אני אומרת, "מועדון מלונות הדרכים", ושואלת אותו במה הוא עוסק.
"אני אדריכל" הוא אומר, ואני חושבת, "לא מפתיע שאתה אדריכל. כמו הנרי פונדה ב'שנים עשר המושבעים', אתה הגבר שישנה את קו הרקיע של חיי."
אני שואלת על מה הוא עובד כרגע.
הוא אומר, "מטבח".
  (עמ' 249 )
 
כן, החלטתי לקרוא "ספר בנות". מה יש. צריך להרחיב אופקים, כך אומרים. "מקום קסום" ספרה החדש של מליסה בנק נראה לי הזדמנות מתאימה. על הכריכה הלבנה פניה של אשה צעירה ישנה, ודמותה הנאה והמאופרת היטב משתקפת בזכוכית השלחן. (אני מניח שהיא אינה ישנה על מראה) העיצוב כאילו מכריז – ספר בנות לפניך, שימי לב.
 
"מקום קסום" הוא ספר שנון המתאר בהומור וברגישות את חייה של נערה יהודייה, סופי אפלבאום. הסיפור מתחיל במסיבת בת מצווה, ומסתיים כשהיא רווקה בת שלושים ושבע, ליד המסעדה של בוב. מעין רומן חניכה של ילדה יהודיה קטנה, החיה בבית יהודי מתבולל ולומדת לעשן בבית הספר של יום ראשון, אליו נשלחה ללמוד עברית, ההופכת בסופו של דבר לאשה המשלימה עם חייה וגורלה.
בין לבין היא מספיקה לעזוב את הבית, למצוא מקומות עבודה, להתאהב בגברים ולעזוב אותם או להנטש על ידיהם. לעלילה נכנסים ויוצאים שני אחיה, גיסותיה, אמה, סבתה. לאורך כל הספר מלווה אותה קולו של אביה, כקול פנימי המנחה אותה, לפעמים למורת רוחה.
 
תיאוריה של סופי משולבים במחשבותיה והפער המוכר, בין מה שנאמר למה שהיית רוצה לומר לולי מטלת עליך אימת המצב, הנימוס או הבוס יוצר את האפקט הקומי.
מליסה בנק נוקטת בספר בחירה ספרותית מעניינת. כל פרק מחולק לקטעים קצרים. הארוכים שבהם נמשכים עמודים ספורים, הקצרים כחצי עמוד בלבד. גם המעבר בין הפרקים מעורר תמיהה. היא מדלגת על התרחשויות חשובות ביותר אותן היא אינה מתארת כלל. דמויות חשובות נעלמות, וקשרים משמעותיים מתפוגגים כאילו לא היו. נדמה היה לי כאילו אני  צופה בסדרת טלוויזיה, וכל פעם שמתרחש אירוע חשוב, מצלצל הטלפון ואני נאלץ לנחש את מה שקרה. לדידי הספר לא הצליח ליצור שלמות ונותר אוסף של קטעים, "רגעים בחייה של סופי".
 
"מקום קסום" הוא ספרה השני של מליסה בנק,שכמו גיבורת הסיפור אף היא  יהודייה אמריקאית, כעת  בשנות הארבעים לחייה. ספרה הראשון "מדריך לנערות ציד ודיג" שיצא לאור בהוצאת כנרת, זכה להצלחה מרובה בארצות הברית, תורגם לשפות רבות ואף מעובד בימים אלה לסרט. ובכל זאת, אני תוהה למי מיועד 'ספר בנות' שכזה.  לא רומן על נשות זוהר וידידיהם העשירים בסבך מהומות רומנטיות מצד אחד, אך לא עגנון, מצד שני. שאלתי ידידה טובה והיא ענתה מיד –
אה, נורא פשוט, לנשים רווקות בנות שלושים ושבע.

התפרסם במקור בעתון "הצופה" בטורי הקבוע "קראתי ספר"