לספר הזה קוראים גלעד. גם לי. למקרה שלא הבחנתם בכך. כשיוצא ספר לאור ושמו כשמך, זה מושך תשומת לב.
גלעד, מרילין רובינסון, מאנגלית : ג'וד שבא, עברית הוצאה לאור, כתר הוצאה לאור 2005
מתוך הכתוב על דש הספר :
בגיל 77, לקראת סוף ימיו, מחליט הכומר ג'ון איימס מהעיירה גלעד, איווה, להעניק מתנת אהבה לבנו הפעוט ולאשתו הצעירה – תיעוד של עולמו הפנימי ושל תולדות משפחתו. איימס הוא נכדו של מטיף שישו נגלה אליו בחיזיון, כבול בשלשלאות.
בעקבות ההתגלות הפך הסב ללוחם מיליטנטי נגד העבדות בארצות הברית, ובגיל חמישים איבד את עינו בקרב. אביו של איימס, לעומתו, היה פציפיסט מושבע. איימס עצמו איבד את אשת נעוריו, ורק לעת זקנה זכה שוב לאהבה ולבן. העיירה גלעד, בינתיים, ננטשת ומתפוררת.
בשפה ישירה ומהפנטת מספר איימס לבנו על המתח והקשר המקודש בין אבות לבנים, על לבטיו בשאלות של אמונה, מוסר, גזע ואחריות אישית, ועל תפקידן של התפילה, האהבה והסליחה בחייו של אדם. כל אלה עומדים למבחן עם שובו לעיירה של בן-סנדקותו, בנו האובד של חברו הטוב ביותר. זהו סיפור של התגלות – לא התגלות אלוהית, אלא התגלות החיים כיצירה מורכבת ומופלאה. זהו יומן רוחני רווי כבוד לשפה, למחשבה ולחיים עצמם, שמקפל בתוכו אלף שנות חשיבה פילוסופית ומאה שנות היסטוריה.
"גיליתי שאני קוראת את גלעד לאט, ואז עוד יותר לאט. זה אינו רומן שנכון לצלוח במהירות, כי כל משפט הוא תענוג" (- דוריס לסינג)
"בגלעד יש עוצמה רוחנית שנדירה בספרות בת-זמננו" (- ניו-יורק טיימס)
גלעד הוא ספר המופת השני של מרילין רובינסון, אחריHousekeeping שהפך לקלאסיקה עם צאתו לאור ב-1981. כמו כן היא כתבה מספר ספרי עיון. גלעד זכה בפרס פוליצר לספרות יפה לשנת 2005, והוגדר בידי המבקרים ברחבי העולם כאחת היצירות יוצאות הדופן של זמננו.
נשמע טוב, נכון? ובאמת אחרי שיצא הספר כתבתי עליו קצרות:
"אסיים בהמלצה על ספר שטרם קראתי, אך יש לי עניין אישי בו. אודה, לא קלים הם חיי המבקר. לפעמים אתה שואל את עצמך האם החמרתי יתר על המידה, האם הפרזתי בשבחים. אך יש רגעים בהם אתה מרגיש שלא טרחת לשווא. יש מי שמעריך את פועלך למען התרבות. ראו מה כתוב על גב הספר החשוב הזה: "בגלעד יש עוצמה רוחנית שנדירה בספרות בת-זמננו" (ניו-יורק טיימס), והם מוסיפים "גלעד זכה בפרס פוליצר לספרות יפה לשנת 2005, והוגדר בידי המבקרים ברחבי העולם כאחת היצירות יוצאות הדופן של זמננו"
אין מה לומר אותי הם שכנעו."
כל מי שראה את הספר התחכם כך או אחרת. "גלעד – כבר פרס פוליצר?" , "גלעד – בגילך כותבים עליך ביוגרפיות"? וכל מיני. העורכת רצתה לכתוב עליו וגם לה היתה בשרוולה שנינה או שתיים. בסופו של דבר היא כתבה עליו בקצרה והספר חזר אלי. בטענה הצודקת שאם לא כתוב "גלעד" בשם המחבר, לפחות כתוב "גלעד" כשם הספר. וספרייתי לא תהיה שלמה בלעדיו.
ואז כגלעד אל גלעד החלטתי שכדאי גם לקרוא את הספר הזה. ומה לעשות? גלעד הוא ספר משעמם. אבל ממש ממש משעמם. למעשה הצלחתי לקרוא שני פרקים מתוך הספר וגם זה במאמץ משמעותי. הטפה נוצרית כבדה. לא שיש לי משהו נגד נוצרים חלילה. אבל הגיגים של כומר פרוטסטנטי על ערכי המשפחה הם לא כוס הבירה שלי.
