הגיענו הגליון החמישי של כתב העת המשובח "מסכת", היוצא לאור על ידי מתן – מכון תורני לנשים, בעריכתה של ד"ר רבקה גולדברג (דביר). בגליון זה עשרה מאמרים במגוון של נושאים. תוכלו למצוא כאן דיון במוטיבים של נשיות ביצירת ר' נחמן מברסלב שכתבה אורה זיסקינד אלפר, על יצירתה של רבקה מרים כתבה המשוררת סיון הר-שפי, רותי סופר, במאמר היסטורי אך אקטואלי מאין כמותו מביאה זכרונות מימי הפילוג בקיבוצים, יחד עם תמיהה על מה היה השבר הגדול הזה, ומדוע לא יכלו הם להתעלות מעל לחילוקי הדעות ולהמשיך יחד. עוד מאמרים מרתקים יש כאן. מקוצר היריעה אבקש רק להעיר מעט על מאמרו של הרב שג"ר "רואים את הקולות – למדנות ישיבתית ו"קול נשי" בלימוד תורה".
אם תבקש רבים מתלמידי החכמים שבדורנו, רבנן ותלמידיהון, שיאמרו לך מהו לדידם לימוד תורה, יענו הם ללא היסוס "גמרא עיון" כשכוונתם ללמדנות מאסכולת בריסק. בצדק או שלא בצדק, זו, נחשבת לפסגת הידיעה התורנית. תלמיד ישיבה אחד שראיינתי במסגרת מחקר שאני עורך, אמר כי בישיבה בה הוא לומד, תנ"ך הוא לכל היותר בבחינת "חידושי הקב"ה על הש"ס". אחר נקט לשון הפלגה וסיפר כי דומה עליו כאילו הקב"ה כביכול, יושב בישיבה של מעלה ומחפש "שני דינים" בגמרא שלפניו. הרב שג"ר שואל האם ראוי שלימוד התורה של נשים יהיה אף הוא כזה.
הרב מציג שתי גישות לסוגית תלמוד תורה לנשים. הראשונה של "בית הלוי" – הרב יוסף דב סולובייצ'יק. לשיטתו "לימוד לשמה" – מאמץ אינטלקטואלי ש"הוא מעיקרו יותר גברי". לימוד תורה לנשים בא מתוך התר של "צורך", והדיון הוא מה היקפו של צורך כזה.
והשניה – זאת של האדמו"ר האחרון של חב"ד המסביר את הדברים במישור הקבלי, ורואה בפמיניזם "ניצוץ של גאולה, בהיותו ביטוי להתחלת התנערות שכינה מעפרה".
הרב שג"ר מנגיד בין דרך לימוד הגמרא הבריסקאית, כ"קול גברי" לדרך לימוד אחרת, חדשה, שהוא מכנה אותה "נשית". הוא מציע לפתור את הדילמה של נשים בלימוד תורה על ידי הובלת הנשים ללימוד בדרך שאינה גברית. את המתנגדים יפרק מנשקם בכך שיטען שאין בלימוד זה משום לימוד תורה "גברי" שאינו מתאים לנשים, ובד בבד יביא לצמיחתו של לימוד אחר, שיעלה קול נשי כחלק מתהליך הגאולה על פי חב"ד.
דיונו ומסקנותיו של הרב שג"ר נסמכים בעיקרם על השאלה האם לתורה יש עמדה חברתית. כלומר, האם התורה נייטרלית ביחס למבנה חברתי, או שהיא מציבה דרישות למבנה החברתי הראוי, ומוסיף כי המבנה החברתי המעוצב על ידי ההלכה אינו שוויוני בעליל. הרב שג"ר נחרץ בתגובתו: "לדעתי ברור שלתורה עמדה חברתית ובה הוראות למבנה החברתי הראוי. הדיון יהיה אפוא לגבי גבולותיו של מבנה זה שאינם ניתנים לכיפוף שרירותי". הוא אינו מעוניין לדון האם יש מהות נשית או שמא היא הבניה חברתית ואומר כי "… בעיני כל מי שרואה עצמו מחויב להלכה, החוק הא-לוהי הוא חוק מוחלט, גם אם נחרט ועוצב בגוף חברתי הניתן לשינוי. בלשון פשוטה: הקיום ההלכתי הוא תלוי הקשר חברתי, ומשום כך הרס המשפחתיות היהודית – תהא סיבתו אשר תהא – שווה להרס התורה".
הסוציולוגים ברגר ולקמן טבעו את המושג "הבניה חברתית". הבניה חברתית פירושה שהעולם האנושי אינו "טבעי" במובן כלשהו. הסדר החברתי הוא תוצאה של תהליכים חברתיים. בספרו The Sacred Canopy אומר ברגר כי סדר מוסדי צריך להיות מוטמע כך שלא יובן שהוא מובנה חברתית. עליו להיחשב כמשהו שהיה מאז ומתמיד. את ההצדקה הזו, אומר ברגר, מייצרת הדת, כשהיא מציגה את עצמה כהכרחית ולא כמקרית. כל הדתות צריכות קהילה בה הן יחשבו מתקבלות על הדעת. הדתות צריכות קרקע חברתית לצמוח עליה כדי שיוכלו לשגשג ולפרוח. לדבריו – הפעילות האנושית שמייצרת את החברה, מייצרת את הדת. הטענה שתפיסת העולם הדתית מייצרת הבניה חברתית, מקפלת בתוכה, גם אם לא במפורש, את האמירה שאפשר אחרת, ומפרקת את היות הדת הכרח.
| אכן, אומר הרב שג"ר – מילוי רצונו של הקב"ה הוא בהקמה ומימוש של הבניה חברתית מסוג זה ולא מסוג אחר |
אכן, אומר הרב שג"ר – הסדר החברתי הוא תוצאה של הבניה חברתית וישנם הסדרים חברתיים רבים אפשריים – אלטרנטיביים לסדר החברתי הדתי המוכר לנו. אלא מה – מילוי רצונו של הקב"ה הוא בהקמה ומימוש של הבניה חברתית מסוג זה ולא מסוג אחר. בכך הוא נוטל את עוקצה של הביקורת באומרו – כן, את זאת אני עושה מאחר שאני מצווה ועומד.
בגישה שכזו לא מעט סכנות. ראשונה להן היא הקושי התיאולוגי המתעורר מהצגת החיים הדתיים כאופציה שהיא אפשרית אך לא הכרחית. אבל זו אינה הבעיה היחידה. במקרים רבים הסדר החברתי שאותו מנסים לשמר הוא סדר חדש יחסית אבל הוא מוצג כאילו היה מאז ומעולם. כך גם כאן – בשני היבטים חשובים של מאמרו מתייחס הרב שג"ר לטווח היסטורי קצר מדי, ואותו הוא מציע לשמר. כשהרב שג"ר מתייחס ללימוד התורה הבריסקאי, שהורתו ולידתו בזמן לא רחוק כל כך, הוא מכנה אותו בתחילה "מודרני", אבל אחר כך הוא קורא לו "לימוד התורה המסורתי" שיש לשמור עליו מכל משמר. כך, במהלך דיאלקטי הוא אומר את שני הדברים כאחד, בעודו מתעלם, למעשה, מההיסטוריה הקצרה יחסית של תורת בריסק.
גם מבנה החברה והמשפחה של היום, אותו מבקש הרב שג"ר לשמר, מושפע רבות מהמודל הבורגני האירופאי שאחרי המהפכה התעשייתית ולא היה מאז ומעולם. באיזו נקודה בזמן נעמוד ונחליט שהיא המתאימה לעצור בה?
| קידושו של סדר חברתי, גם אם הוא כולל בתוכו עוולות או דורש שינויים שהזמן גרמם, הוא בעייתי. הצעתו של הרב שג"ר פירושה להמשיך ולהדיר את הנשים מהחלק היוקרתי שבלימוד גמרא |
קידושו של סדר חברתי, גם אם הוא כולל בתוכו עוולות או דורש שינויים שהזמן גרמם, הוא בעייתי. הצעתו של הרב שג"ר פירושה להמשיך ולהדיר את הנשים מהחלק היוקרתי שבלימוד גמרא. איני בא לדון בשאלה איזה לימוד עדיף במהותו, מצד העניין או מצד הזמן. כוונתי להיררכיה החברתית של הידע ושל המחזיקים בו. לימוד גמרא בדרך הישיבתית ליטאית מוחזק היום כדבר החשוב ביותר בלימוד תורה, אם לא היחיד. הרב שג"ר מציע לא להניח לנשים להסתפח לנחלה זו ודוחק אותן למקצועות התורה האחרים. אחזי בזה ומזה תניחי את ידך. אני מתקשה לקבל את חזונו של הרב, לפיו הלימוד הנשי "יחלחל" אל הישיבות. הניסיון מלמד שתחומים שאחוז הנשים בהן גבוה, סובלים בשל כך מפיחות במעמדם.
כך או כך, רוב הכותבים בחוברת משובחת זו שלפנינו הן כותבות, והיא מביאה קול נשי בלימוד תורה וחכמה, קול שלצערנו לא תמיד מוצא מקום בכתבי עת תורניים.
|
מסכת, חוברת ה תשס"ו, יוצא לאו על ידי מתן – מכון תורני לנשים ירושלים, 221 עמ' |
המאמר יתפרסם ביום ששי הקרוב בטור "ספר חברה תרבות" במדור סופרים וספרים בעתון הצופה
קודם כל תודה על מאמר מעניין.
ועכשיו כמה מחשבות לא מסודרות של הדיוט בתחום.
1. הרב שג"ר קצת מאחר את הרכבת בדיון בנושא לימוד התורה הנשי (לימוד "נשי" או לימוד על ידי נשים). הרכבת כבר מזמן יצאה מהתחנה והיא לא ניתנת לעצירה. בארה"ב הפולמוס הזה כבר בן כמה עשורים וקיימות אקדמיות "בריסקאיות" ללימוד תורה לנשים (למשל 'דרישה': http://www.drisha.org/about.html ). הן נהנות מיוקרה ולא נתונות להתקפה מצד היהדות האורתודוקסית מודרנית. גם בארץ הדיון הוא, אם יורשה לי, מאוד ניינטיז 🙂
2. המעניין בדיון הוא שבארץ גם רבנים מתחילים להבין שבכלל יש רכבת כזאת.
3. נראה לי שקצת בעייתי לדבר על העמדה החברתית של התורה. היא כמעט ולא מוזכרת במפורש (לא להונות את הגר ועזוב תעזוב הם בערך המקומות היחידים) אבל כל פרשן וכל דרשן משתמש בטקסט כדי להוכיח (?) את משנתו המוסרית.
4. בריסק אמנם קיימת רק כמאתיים שנה אבל "אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה" הוא דרש עתיק מאוד וככזה הוא מכוון ללימוד, בירור וליבון של הלכה.
5. נדמה לי שאפשר לומר שהלימוד "הנשי" חודר אט אט לישיבות בצורת שיעורי תנך מדרש ואפילו, שומו שמים, חסידות. נדמה לי שזה כבר במיינסטרים הדתי-לאומי אבל חודר אט אט גם לישיבות החרדיות.
6. נדמה לי, וכאן אני מהמר, שמה שהרב שג"ר התכוון ב"מילוי רצונו של הקב"ה הוא בהקמה ומימוש של הבניה חברתית מסוג זה ולא מסוג אחר" הוא שהעובדה ששהסדר החברתי הקיים הוא הסדר החברתי הקיים היא ההוכחה שכך הוא רצונו של הקב"ה. זה שונה במקצת מהצורה בה אתה הסברת את דבריו. בכל אופן, אני לא אוהב את דבריו גם לפי הקריאה שלי. יש בזה פחדנות מסויימת ויש בזה גם פרדוקס מאחר ואם אנו משנים את הסדר החברתי והוא אכן השתנה – הרי זו הוכחה לרצונו של האל לשינוי הסדר החברתי הקודם והנה נכנסנו ללופ.
זה סופה של תגובה קצת ארוכה לרשימה שלא מנפיקה באופן פבלובי ססמאות (אנטי) מלחמתיות.
במקרה זה אינה עמדה בזכות הגר והיתום, או החלשים בחברה, אלא עמדה בשאלה כיצד צריכה להיות בנויה החברה במובן העמוק שלה
ולא הבנתי את ענין התגובות הפבלוביות