תנו לצה"ל מנצח

"מעל שמי לבנון" בהשתתפות סקצית מטוסי הקרב של חיל האויר פתחה את קונצרט הקיץ שאנו שותפים לו כמעט חודש ימים. על פי ההודעות של ההנהלה, לאחר פתיח מרשים, די בנאלי היינו אמורים לשמוע את "מוזיקת ליל קיץ", "לילה על הר קרח" ולחזור הביתה עם הזיקוקים של "1812". אלא שחל מפנה בתכנית, ו"הזכות לשינויים" שהיתה שמורה להנהלה נוצלה עד תום. חלק מהקהל הרגיש פחות בטוח במקום שבו ישב ועבר לאזורים שבהם האקוסטיקה נוחה יותר. ממסכי הטלביזיה וממכשירי הרדיו נשמעו קולות של נגני עבר ומומחים וגם בקהל נשלפו אי פה אי שם פרטיטורות שניסו לנחש מתי כבר יכנסו הכנורות, הורמו גבות לנוכח שאלת התיזמור ותרצו ב"יצירתיות יוצאת דופן" את יכולתה של קבוצת כלי הנשיפה מעץ להתגבר על תרועת הקרנות והטרומבונים.
הסופר נתן שחם ב"ארבעה בתיבה אחת" שלו, הפליג בשבחם של חובבי המוזיקה המאתגרים את התזמורות המקצועיות וסולניהם, בשבתם באולם כשפרטיטורות בידיהם, תפקידי הכלים השונים שגורים על פיהם ומנוגנים בטפיפה קלה בקצות אצבעותיהם. מאזינים שגם ניסו להפיק צלילים במו ידיהם, מצפים לשמוע מן התזמורת שלפניהם מוזיקה טובה יותר מזו שמתנגנת במוחם. תזמורת שקהל מאזיניה ידען ותובעני, באולם שרבים היושבים בו חכמים, נבונים ומכירים את הביצועים ההסטוריים, הוא אולם שאסור לזייף בו. באולם כזה יודעים מי מאלתר ומי המציא תוים. באולם כזה מעריכים כל מעבר נקי וכל אקורד קשה. תזמורת שיש לה קהל כזה תטיב לנגן, רק בשל הידיעה שאסור לה לאכזב את עצמה. לא חרב שמירת האמונים תרחף מעל הבימה אלא שרביט המקצועיות המבדילה בין החובב ובין המקצוען, בין המאזין להרמוניה לבין מי שתפקידו הנוכחי להפיק מן הכלי את הצליל הבודד.
הקהל שבאולם, שבמקלטים ובמרחבים המוגנים הוא קהל מבין, אוהב ואוהד. אם יתבקש, יטשו אחדים בו את מקומותיהם באולם, יתגנבו אל מאחרי הקלעים ולאחר חימום קצר יצטרפו אל המנגנים. יש ביניהם רבים האוחזים ביד פרטיטורה מרוטה מבה"ד 1, תוים שנוגנו במבצע פלוני או במלחמה אלמונית וגם יצירות שנגנזו בטרם נשמעה נגינת הבכורה שלהן. חלקם אינו מבין את המוזיקה, חלקם מביע את דעתו בנימוס כזה או אחר כלפי ההנהלה, הכנר הראשון והיושב בפולט השני של הכנורות הראשונים.
הקהל מאבד לפעמים את הקשב ברצ'יטטיבים ארוכים וטרחניים, אך יודעי דבר לוחשים על אזנו שכאלה יש גם בחליל הקסם, שבתכנית שלנו יש גם רקויאם. הקהל הזה מחזיק את התזמורת, תורם לה את בניו ובנותיו, משלם את משכורתה ומאזין רב קשב לנגינתה. הקהל הזה מממן לה את הנסיעות לחו"ל להופעה בפני פגועי רעש וצונמי, תומך בה בהשתלמויות מקצועית וברכש. הקהל הזה מוקיע את מי שאינו שותף לנגינה ולהאזנה, הקהל הזה מלווה את המאזינים הקבועים ואת הנגנים הצעירים לבתי חולים ולהבדיל לבתי עלמין. לקהל הזה אין תזמורת אחרת ולתזמורת אין קהל אחר ולשניהם אין יכולת להתקיים זה ללא זה. הקהל הזה מצפה לפרק סיום שיפאר את שמה של התזמורת ויצדיק את קיומה. שיהיה מבריק, חד, צלול ומיוחד. אפשר קדנצה וירטואוזית, אפשר הרמוניה מושלמת או אפילו חזרה על פרק הפתיחה. מחיאות כפיים יהיו, הדרן לא.