הוא באוניברסיטה עכשיו, המג"ד, מתשע בבוקר, בפגישה עם נילי, היועצת הארגונית של החטיבה. ארבע פעמים הוא דחה את הפגישה הזאת כי אין לו כוח לזיבולים הארגוניים שלה, "מיהי בכלל," הוא אמר לי כשעלינו צפונה ביום חמישי, "ילדה עם שני תארים ואפס הבנה בפיקוד ובאנשים" (עמ' 16) |
אבק, ברק חמדני, הוצאת עברית בשיתוף עם כתר הוצאה לאור , 2006 תשס"ו, 273 עמ', 82 ש"ח
דודי תורג'מן הוא חייל בסדיר שתמיד רצה להיות נהג בוס. בעקבות הצטיינותו מונה להיות הנהג של סא"ל בועז רוט – מג"ד טירונים בבית הספר לשריון, שהיה מיועד להיות מח"ט 500. חטיבת המג"חים האחרונה. הייתה להם תכנית סודית, משותפת, שתשפיע על חייהם. אבל עכשיו – שעה ורבע לפני יום העצמאות, דודי יושב מול ערוץ 33 ומחכה שיקרינו את השם על המסך. "סא"ל בועז רוט, ההרוג האחרון לפני יום הזיכרון".
תורג'מן הנהג ובועז המג"ד הם גיבוריו הטרגיים של הספר "אבק" שכתב ברק חמדני, מ"פ לשעבר בבית הספר לשריון, כיום הוא מהנדס תעשייה וניהול וקצין מילואים במערך השדה. פרסם ספר שירה, ו"אבק" הוא הרומן הראשון שלו. בתחילת אוגוסט גויס ברק חמדני בצו 8 להלחם בלבנון.
הספר הוא מונולוג שנושא תורג'מן הנהג לאחר שנודע לו על מותו של מפקדו הנערץ. המג"ד, דמות מפעם ששומע שירי להקות צבאיות, מרביץ בחניכיו ציונות, ונלחם במגמות החדשות שהגיעו אל הצבא שהוא כל כך אוהב. הנדסת תעשיה וניהול, חשיבה כלכלית שהפכו פופולאריות בשנים האחרונות. הספר אינו עשיר בדמויות. כל אלה המוזכרים שם חוץ מתורג'מן והמג"ד חולפים בספר בלי שיזכו לטיפול של ממש.
אני מניח שכוונתו של חמדני הייתה לקרוא לספר "פודרה" כמו שמכונה האבקה היוצאת מבין השרשרות, והופכת לחלק מהאטמוספרה של טנקיסט. הוא נאלץ להסתפק בשם "אבק" כדי שלא יחשבו אחרים שבתמרוקי נשים עסקינן. טנקים, זאת יש לדעת, הם עניין לגברים.
אפשר לקרוא את הספר הזה כמין "סיפור פיגמליון" של תורג'מן הנהג – היהלום הבלתי מלוטש שלומד לקרוא ספרים והופך בנשמתו לחייל אמיתי. אפשר גם כביקורת נוקבת וחתרנית על מהלכי הצבא באחרונה. קטעים ממנו יכולים לשמש את כותבי טורי הדעות בעיתונים, אחרי מאורעות הקיץ האחרון. אשאיר להם את שלהם ולא אסיג את גבולם. חמדני כתב ספר נוסטלגי, על ימים שהיו ואולי אינם. למרות הכתוב על הכריכה – זהו ספר ללא אירוניה וללא ביקורת על הצבאיות הנוסטלגית, או על אישיותו של גיבור הספר – המג"ד, שבעיני הזכירה את דמותו הטראגית של השוטר אזולאי. זה שהחיים חלפו לנגד עיניו וכשהכללים השתנו הוא איחר להבין.
====
חם בתוך הנומקס. הקול באזניות מנסה להתגבר על חריקת השרשרות ורעש המנוע. "צוות אנו עולים לעמדת תצפית. נהג התקדם. נהג עצור"… "תותח, ח"ש, טנק על, מדידה – אש". הצלב מכוון על הדמות המרוחקת, מטושטשת באדים. לחיצה קטנה והטנק רועד כולו. ריח אבק השריפה של הפגז שנורה ממלא את הצריח. יש דברים שלא שוכחים, גם שנים אחר כך. לספר "אבק" של ברק חמדני יש ניחוח של משטח טנקים. ריח של גריז, מעורב עם טעם עוקצני של סולר ונגיעות קלות של שמן מנוע. אולי נדמה לי, אבל כשפתחתי לראשונה את הספר עלתה ממנו עננה של "פודרה" דקה מן הדקה.
אבק, ברק חמדני, הוצאת עברית בשיתוף עם כתר הוצאה לאור , 2006 תשס"ו, 273 עמ', 79 ש"ח |
יתפרסם בטורי "קראתי ספר" בעתון הצופה
יש גם דברים שאף פעם לא זוכרים. רוב כותבי רשימות – חבורת משתמטים פוסט-ציונים – לא יודעים מה זה נומקס ומה זה ריח של אבק שריפה
בגב העותק של "אבק" שבידי רשום שמחירו הוא 79 ש"ח. אתה כותב שדווקא 82. זה עותק לאספנים?
תיקנתי
תודה
ממה שכתבת נשמע שרק שריונרים קרביים עם נוסטלגיה לשירות הצבאי יהנו מהספר.
אני סיימתי לקרוא אותו שלשום ומאוד נהנתי. הספר מרגש ואנושי וממולץ גם למי שלא חי צבא.