בני אנאנסי, ניל גיימן, מאנגלית : ורד טוכטרמן, הוצאת אופוס, 2006 תשס"ו, 314 עמ', 86 ש"ח
אביו של צ'ארלי נאנסי מת פתאום בנסיבות מעוררות בושה. צ'ארלי חשב שזה יהיה סיום לחיים מביכים במיוחד במחיצת אבא שלו, האבא שהדביק לו את הכינוי "צ'ארלי השמן" – כינוי שנדבק אליו "כמו מסטיק לסולית נעל התעמלות". אך הוא טעה, אבא שלו השאיר לו ירושה מפתיעה – אח אותו לא הכיר. אח השונה מאד מצ'ארלי ודומה לאביו המתעתע. אחרי ההלוויה של אביו, מתברר לו כי ארבע נשים שבהן חשד בילדותו שהן מכשפות, אכן עסקו בכך כל השנים, והן מגלות לו שאביו היה לא אחר מאשר האל אנאנסי. צ'ארלי, מנהל חשבונות זוטר במשרה משעממת, המאורס לרוזי, שאמא שלה מתעבת אותו מאז ניסה לאכול מתפוחי השעווה שלה מגלה להוותו כי חייו שלו עומדים להשתנות.
צ'ארלי ואחיו הם גיבורי הספר "בני אנאנסי" שכתב נייל גיימן. ותורגם לאחרונה בידי ורד טוכטרמן . גיימן הוא סופר מדע בדיוני ידוע שכתב ספרים רבים וזכה בפרסים נחשבים.
האל אנאנסי הוא דמות מהמיתולוגיה האפריקאית המכונה גם "העכביש" שהפך להיות מלך כל הסיפורים, אחרי שבתעלוליו נטל את הבכורה מהנמר. אנאנסי הוא שקרן המפתה את כולם בחלקת לשונו, חמדן אנוכי אך בר מזל עם המון קסם אישי. גיימן מעתיק את האל האפריקאי אל ארצות הברית של ימינו ומשלב מציאות יומיומית עם פנטזיה. שדים ורוחות במשרד הנהלת חשבונות, ומכשפות המתקשות למצוא בסופרמרקט נרות שחורים ועשבי כישוף, ונאלצות להסתפק בנר יום הולדת בצורת פינגווין ותערובת עשבי תיבול למרק. צ'ארלי מסתבך עם המשטרה המקומית וכשהוא מנסה להיחלץ כנופית פלמינגו ורודים וטפשים מנסה להתנקש בחייו.
ספרו של גיימן הוא בעיני התרסה כנגד הרוח הפוסטמודרנית. זו המדברת על מותו של "סיפר העל" או כפי שהוא מכונה ה"גראנד נאראטיב". התרבות של היום, אומרים אנשי הפוסט, כבר אינה מאמינה בסיפורים גדולים המארגנים את מסגרת חיינו ונותנים לה משמעות. היום, הם אומרים, הכל התפרק לשלל סיפורים קטנים, כל אחד והנאראטיב שלו, ואיש אינו יודע מי צודק ואם יש בכלל אמת בעולם הזה האומלל. המאבק האמיתי בעולם, אומר גיימן, אינו בין הנאראטיבים הקטנטנים הללו, אלא הוא קרב על הבעלות על כל הסיפורים. המנצח זוכה בכל, והמפסיד נותר כשסיפורו נעלם ואיש אינו יכול לספר אותו יותר.
"בני אנאנסי" הוא סיפור אגדה מודרני על אחים על אחווה ועל משמעותם של אלה כשאחיך פוגע ביקר לך ומסבך את חייך בדרך שלא שיערת. סיפור על התמודדות עם מסורת כבדה המוטלת עליך מכח ירושה שאינך בטוח שתרצה לשאת. גיימן משחק עם פנטסיות ידועות בתרבות המערבית ושוזר אותן במיתוסים האפריקאיים. הוא כותב על הרצון למצוא פתאום אח תאום שיבין ללבך, או לגלות שלמעשה אינך סתם פקיד מתוסכל העובד בארגון בינוני ומשתעמם מחייך האפורים, אלא מישהו שנועד לגדולות מלידתו, ועוד מעט יכיר בכך כל העולם.
הספר מעוצב ונמכר כמדע בדיוני, אך בסופו של דבר "בני אנאנסי" של ניל גיימן הוא ספר שיכול לעניין כל אחד, גם אם אינו חבר של כבוד באגודת חובבי המדע הבדיוני בעיר מגוריו. הרי מי מאתנו אינו, ולו במקצת – לא יוצלח, שיש לו בעיות בלתי פתורות עם אחיו ועם אבא שלו?
התפרסם בטורי "קראתי ספר" בעתון "הצופה"
אבל מסמן ירידה באיכות היצירה של גיימן, בעיני.
ידעתי שתמצא נקודת ייחודית לך ומענינת. אני כמובן חולק על המגיב הראשון לך.
שנה טובה לך
🙂