והוא עלה למרכבה – גימל הופך להיות בכיר

מי מכם שטרח ועיין ב"פרטים נוספים" אודות המחבר, גילה כי אני "עובד מדינה בתחום הכספים". ובכן, כפי שרמזתי פה ושם, יש גם חסרונות לעבודה הזו. בסופו של דבר, ראית מיליון אחד ראית את כולם.  לפני כמה חודשים התברר לי שאנחנו בונים מערכת מחשב חדשה. כל משרדי הממשלה צריכים מרכבה משלהם, ככה החליטה המדינה. ואנחנו עובדי מדינה מסורים שכמותנו, לא נירא ולא ניחת. מרכבה רציתם? מרכבה תהיה.  (מרכבה הוא שמו הנאה של  הERP. מין קונספט של מערכת מיחשוב כוללת, משהו כמו מולטיוואק הישן והטוב.) ומתברר שצריך ר' תחום פיננסים בפרויקט מרכבה. שלא תבינו לא נכון, לא להיות פיננסייר, שום לירה טורקית ושום פלד גבעוני. צריך רק לרכז  את העבודה בתחום מיחשוב הכספים. 
אז הלכתי לבוס הגדול ושחתי לו ללא היסוס. תראה, במלוא הענווה המתבקשת באירועים מעין אלה, ואם על המלך טוב, הבחור המתאים ביותר  לתפקיד עומד פה מולך. למעשה, אפילו בן-חור ומונטיפיורי יכולים להעיד שאין מישהו מוצלח יותר למרכבות בכלל ולמרכבה שלך בפרט.
ואם תהיתם  מדוע הצעתי עצמי לתפקיד, הרי זה ברור. המדינה קוראת לי ואני מיד נרתם לשאת בעול. אם צריך – אני בא. ואם החובה דורשת את זאת, אהיה מוכן אפילו לקבל אוטו מהמדינה ותוספת שכר ודרגה. המסירות הרי היא ערך ראשון במעלה אצלנו, עובדי המדינה.
 
לא חלף חודש והוא מיד השתכנע, מכתב יצא לאגף משאבי אנוש – מועמדנו לתפקיד הוא גלעד סרי לוי, הוא ולא אחר. זאת יחד עם כמה מחמאות לאופיי הטוב והערכה רבה לחינוך המשובח שקיבלתי בנעורי, כמקובל במקרים כאלה. הדיון היה אמור להתרחש לו במחצית השניה של יוני, ומאז , כמו הלחם בריבה של עליסה הוא היה תמיד בשבוע הבא.  ואני כמו שחקן כדורגל חייתי לי משבת לשבת. לא ברור לי עד היום ממש מה גרם לדחיות ולעיכובים. לו הייתי יודע מי הוא האחראי לכך הייתי נוטל מקל בייסבול עבה של טרום העונה וחובט בו בקדקדו עד שיאמר רוצה אני. אבל זה לא יצא, מה לעשות ואני המשכתי לחכות.
 
אתמול אחרי דחיות אינספור, בדיוק אחרי יום הכיפורים בו נחתמו  כמה למיתה ולא יודעים זאת עדיין, מי באש מי במים מי בצמה ומי בקוקו שקר. וקצת לפני סוכות, זה החג המשונה בו בונים סוכות נצח לשבוע ויושבים בהם, נערך הדיון הקובע.
 
התכנסו כל הבכירים, ואחרי קצת בורקסים, בדיחות, וכל כיוצא בזה, דנו בכובד ראש והחליטו שאכן אני מתאים. (אמא שלי ואני תמיד ידענו זאת, עוד מזמן אבל להם זה לקח כמה חודשים להגיע לדיון ועוד עשר דקות הדיון עצמו.)
אמנם היו רק שני מועמדים, (וסליחה נ', אני יודע שגם את רצית, אבל לא יצא)  והבוס הבטיח לי שכולם תומכים במינוי, כל מי שצריך להחליט, וגם כמה שלא,  ולמעשה ברגעים אלה ממש מתארגנת הפגנת המונים ליד השער בדיוק בעניין זה, וגם קונדוליסה התבטאה בחיוב, אבל זה לא היה כל כך מרגיע. אז סבתא ד' שכנתי לחדר הדליקה נר בשביל האנרגיות החיוביות. והבטיחה שהיום היא מפסיקה לעשן. ד' השניה, לא סבתא בכלל, אמרה שהיא משוכנעת שזה שלי. אחרים נכנסו ויצאו ואמרו "יהיה בסדר", והלכו לשתות תה של בוקר. ורק נ' המשיכה להתווכח ברוסית שוטפת, כדרכה.
ואני אודה ולא אבוש (טוב, לפחות קצת) בעוד הם דנים, ישבתי לי בכסאי כעלה נידף בגשם מונסון ששוטף כפר בדרכו לסכר שהוקם על ידי תאגיד גלובלי. וחיכיתי. וחיכיתי עוד. ועוד קצת. והרבה. וחברות טובות התקשרו לעודד. עודד לא היה, אז אני קיבלתי את השיחות.
 
ואז, בדיוק כשכבר אמרתי נואש, התקשר הבוס הגדול. הוא אמר לי הלו  גימל, התפקיד שלך. מתחילים לעבוד. וצירף לזה נאום על חשיבות הפרויקט ותרומתו לעם ישראל. נדמה לי שאפילו היתה מנגינה של עמוד האש ברקע. ומחר בבקר אני רוצה ישיבה אצלי, עם כל החומר שביקשתי.
המון חן יש לבוסים בכירים, זה ידוע.
 
ואחר כך באו כולם לברך, ואמרו "מזל טוב" כאילו נולד לי נכד. (לא נולד, הבטחתי שאספר לכם) וקיבלתי כמה נשיקות, ועוד הרבה לחיצות יד. לחלק מהמברכים היה פרצוף קצת צהוב, כדאי באמת להגיד לחבר'ה מהתחזוקה שיחליפו כבר את הפלורוסנט הזה.

בקר טוב, יום טוב, חג שמח ושנה טובה.