הזמן הכי מהיר לאכילת שלשה קרקרים

אבא, קיבלת ספר מגניב. אמרה ילדתי בת השתים עשרה. אני אוהבת לקרוא בו. אי אפשר לקחת אותו  בהשאלה מהספרייה, וכשהיא פתוחה הוא תמיד אצל מישהו.

וצדקה : ספר השיאים של גינס הוא הספר הנגנב ביותר מספריות ציבוריות. והוא גם נורא יקר, הוסיפה, ושוב צדקה: ספר השיאים של גינס הוא הספר שמחירו הקטלוגי הוא הגבוה ביותר מכל הספרים שקיבלתי אי פעם לסקירה.
המהדורה החדשה של "גינס שיאי עולם לשנת 2007".יצאה לאור לאחרונה במהדורה עברית בהוצאת "כרטא". חברת "גינס שיאי עולם" טוענת כי ספר השיאים שלה הוא הספר שיש עליו זכויות יוצרים הנמכר ביותר בעולם. אגב, מהדורת 2007 של הספר יצאה כבר בשנת 2006, וזהו שיא בפני עצמו לדעתי. אודה ולא אבוש, למרות ששמעתי שמעו של ספר השיאים של גינס, והכרתי כמובן את המושג "שיא גינס", עד השנה מעולם לא קראתי את הספר. וכך, אבד עוד שיא חשוב לספר –  "רב המכר הכי נפוץ שמבקר ספרים ב"הצופה" לא  קרא.
הספר הצבעוני הגדול הזה כולל הרבה מאד פרטים לא חשובים, המון עניינים משונים ועובדות נכונות אך מתמיהות.  בספר יש כמה סוגים של "שיאי עולם". חלקם הוא אוסף של עובדות מדעיות. המינרלים הכי קשים, ההר הכי גבוה בעולם, המקום הכי נמוך בתל אביב, דברים כאלה. ויש פרטים חשובים על חיות, שכדאי שתדעו אותם בטרם צאתכם מהבית. הדג הטורף הכי גדול הוא הכריש קרחה לבנה.מזל שהוא נדיר. והעקרב הנקרא "אלקרן התהום" הוא העקרב הכי מעמיק. שמעתי שבקרוב יוציא לאור ספר מהגותו.
ויש גם אנשים. אמיליאנו מרקדו דל טורו מפוארטו ריקו הוא הגבר החי הכי מבוגר בעולם. (לפחות היה  כזה כשיצא הספר לאור).
אבל לא על השיאים הללו תפארתו של הספר, ולא בגללם הפך להיות ספר מתנה נחשק בבר מצוות. הסיבה לכך כמובן היא השיאים המוזרים. הופעה בספר השיאים היא מושא תשוקתם של רבים ברחבי העולם. יש כאלה שעושים את זה בקבוצה. כמו מצעד הסוסים שנערך בסנטה פה בהשתתפות 8125 סוסים ורוכביהם. או 21 בני אדם שנדחקו לתוך מכונית מדגם "מיני קופר" ביוון. ויש כאלה שמנסים לבד.  צ'אד פאל שתרם לאנושות בכך שניפח את בלון המסטיק הכי גדול, אלדו זילי העיף פנקייק לגובה 3.35 מטר. אני תוהה האם הוא הצליח לתפוס אותו אחר כך, לי הם תמיד נופלים. ששים וחמש אלף פניות הגיעו למשרדי חברת שיאי גינס בע"מ. כמעט ששים ושלוש אלף נדחו. חלק מהמצליחים נכנסו לספר, רובם מצאו מקום רק באתר האינטרנט.
אני נותרתי מול השיאים והשיאנים הללו תוהה למה לנו כל העניין הזה. אותה שאלה, אפשר  לשאול  לגבי תחרויות ספורט שונות  ומשונות. למה בכלל חשוב למישהו לרוץ מאה מטר תוך כדי דילוג מעל גדרות? למה להעיף חפץ כלשהו למרחק? תאמרו זוהי רוח התחרות האנושית, על כך תפארתנו. אני סבור כי ספר השיאים של גינס מביא את התחרותיות הזו אל גבול האבסורד, ומראה אותה בעליבותה. ראו למשל את מנדי אמברוז שהשיג את הזמן הכי מהיר לאכילת שלשה קרקרים (34.78 שניות).