מירב לוי כותבת באתר NFC
"תמונה של קדישמן" מתוך הכתבה באתר NFC
במשכן החדש לאמנויות באוניברסיטת חיפה תפתח בשבוע הבא "תערוכה ללא שם" (17.12.06), במהלכה יימכרו בעילום שם ובמחיר אחיד של 300 ש"ח, יצירות של אמנים ידועים ומוכרים לצד אמנים צעירים מבתי הספר לאמנות בארץ. המטרה – להעניק חשיפה לאמנים הצעירים. לאחר הקנייה יוכל כל אחד לדעת אם הטעם האישי שלו הוא מנשה קדישמן, יאיר גרבוז, אלכס ליבק או אולי אחד מהצעירים האלמונים.
…
"האנונימיות של היצירות מבטלת את ההיררכיה שקיימת בעולם האמנות. היא מבטלת את ההקשרים הסביבתיים – אתה קונה תמונה כי אתה אוהב אותה. לאורך זמן, חשוב יותר שתאהב את היצירה ותתחבר אליה ולא מי צייר אותה וכמה היא עלתה. אני מקווה שבסופו של דבר כולם יעסו עסקה טובה, ולאו דווקא מהבחינה הכלכלית, אלא מבחינת האמנות הישראלית", אמר פרופ' פיליפ רנצר, ראש החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, שהוסיף שהנקודה המשמעותית מבחינתו היתה ההתגייסות ההמונית של אמני ישראל למען הדורות הבאים של אמנים.
אני חושב שזה צעד מסוכן. עד היום חיפשתי מענה רציני לשאלה, מה ההבדל בין יצירה שעולה מאתיים אלף דולר לזו שאיש לא מציג. מסתבר, ואני יודע שזה לא הכי מקורי שבעולם לומר זאת, שהחפצים במוזיאון עברו הבניה חברתית להיות "אמנות".
פיליפ רנצר אולי לא מבין שתערוכה כזו לא מבטלת את ההיררכיה שקיימת בעולם האמנות. היא מבטלת את הקונספט של האמנות בכלל. מישהו הרי עלול לגלות שבאמת אין הבדל.
.
אני למשל הייתי מזהה יצירה של קדישמן בכל מקום.
מי שקצת מבין וקצת יודע מה הוא מחפש יכול ללכת הביתה עם עבודה של אמן נחשב רק ב-300 ש"ח.
ומה שיישאר- האם זה באמת יהיה שווה 300 ש"ח ללא שם מפורסם שיהיה תלוי מעל?