"להפוך לסופר פירושו להפוך לאדם מודע….. אל תפחדו מהחומרים שלכם או מהעבר שלכם. אם יש בתוככם משהו אמיתי, רוב הסיכויים שהוא יעניין אותנו, ורוב הסיכויים שהוא יהיה אוניברסלי. לכן עליכם לקחת סיכון ולשים רגשות אמיתיים במרכז יצירתכם. אימרו את האמת כמו שאתם מבינים אותה. כסופרים, מוטלת עליכם חובה מוסרית לעשות זאת. וזה מעשה מהפכני – האמת תמיד חתרנית"(עמ' 222) |
ציפור ציפור – הכתיבה והחיים הוראות הפעלה, אן למוט, מאנגלית: יואב כ"ץ, הוצאת כתר הוצאת עברית, 2007 תשס"ז, 231 עמ', 84 ש"ח
אן למוט, בספרה "ציפור ציפור – הכתיבה והחיים הוראות הפעלה" מספרת איך לכתוב, ואיך לחיות ככותב. למוט היא תושבת קליפורניה, סופרת, מבקרת ספרים (ומסעדות) ומורה לכתיבה יוצרת. למוט אומרת כי הספר הזה הוא "כמעט כל דבר שאני יודעת על כתיבה, נכון להיום".
למוט כותבת על "מלאכת הכתיבה". איך להתחיל, איך להגדיר לעצמך מטלות קטנות לביצוע בכל פעם, מספרת על חסרונות הפרפקציוניזם ומסבירה על דמויות ועלילה, ואיך לעשות דיאלוג ראוי לשמו. היא מדברת על "מחשבת הכתיבה", כיצד להביא את הקול האישי והאמיתי אל תוך הכתיבה. בפרק השלישי "תמיכה לאורך הדרך" היא מעניקה עצות מועילות, איך לארגן את הכתיבה וכיצד להסתיע בחברים טובים שידעו לבקר אך גם לתמוך. החלק הרביעי עוסק בשאלה "למה לכתוב" ומדברת על "מיתוס ההוצאה לאור".
ידידה טובה, שאוהבת לכתוב ואף פירסמה בעצמה ספר או שניים, אמרה על הספר הזה – "חביב, לשמחתי אני לא זקוקה לרוב העצות שלה, או שכבר שמעתי עליהן, או שהבנתי אותן בעצמי ללא תיווכה. ועדיין, היא נחמדה, היא מורידה את מלאכת הכתיבה מהאולימפוס, והיא מספרת עליה ועל התוצאות שלה, כמו תוצאות הפרסום, באופן ריאלי, ללא אשליות." אותה ידידה קבלה על נטייתה של המחברת להתחכם ולהדביק שנינויות גם במקום בו אינו נחוצות כל כך.
לי הפריע עניין אחר. למוט מציגה במקרים רבים את הכתיבה כתהליך כואב, שמעט מאד נחמה יש בו. תסכול מול ניר ריק, מרדף אחרי מלה ומשפט שבסופו של דבר לא יצאו לאור. וגם אם תזכה להוצאת ספרך לאור, מבטיחה למוט, שום דבר לא ישתנה. אז למה לנו כל הענין הזה, אני שואל. אם את לא נהנית מהדרך ולא מהתוצר שלה, למה לטרוח? למוט משיבה על כך, אך תשובותיה אינן משכנעות לטעמי.
שאלה אחרת, שלא נידונה כלל בספר זה, היא האם יש טעם לשכנע כל אחד לכתוב, גם אם אינו ניחן בכל בדל של כשרון. למוט לא מדברת על כשרון, רק על עבודה קשה ודבקות במטרה. טוב, למוט מנהלת סדנאות כתיבה יוצרת והיא לא תכרות את הענף עליו היא יושבת. מה תרומתן של הסדנאות הללו לתרבות? האם השפע העצום של הטקסטים הללו טוב? ומן הצד השני, למה למנוע ממי שרוצה לכתוב להביע את עצמו. גם אם התוצאה היא אוסף כתבים מודפסים במעבד תמלילים שהמחבר אשתו וילדיהם יקראו. למוט אינה דנה בשאלות הללו ועוסקת בעיקר בשאלות טכניות. איך ומה לעשות. היא לא מדרדרת לרמה של ספרי עצות בגרוש, ולא תמיד מצליחה להמריא. למרות חסרונותיו, אהבתי את הספר, יש בו חן והוא נעים לקריאה. כדאי לכותבים מתחילים לקרוא את הספר הזה, אם לא ימצאו נחמה, יוכלו לאתר שם כמה וכמה עצות שימושיות.
יתפרסם ביום שני בטורי "קראתי ספר" בעתון "הצופה"
במקרה כבר קראתי את הספר, מתנה מחברה שחיכתה שנים שהוא יתורגם לעברית. מתברר שהחברה שלי אינה אותה אחת שלך וכיוון שנהניתי עד מאוד מהספר אולי מוטב כך:)
בכל מקרה, כיוון שהוא מצוי כרגע בידי, אני מזהה טעויות שכדאי שתעדכן בפרטים שצירפת: אורך הספר 231 עמודים ולא כפי שכתבת, וגם המחיר המופיע על גבו גבוה יותר, 84 שקלים. חבל באמת שלא 64 (אם כי אני יכולה לחשוב על דרכים גרועות יותר לבזבז 84) וחבל לא פחות שטעויות עובדתיות לא חשובות שכאלו יגרמו לפקפוק בעצם רצינות הביקורת.
אולי נכיר את החברות זו לזו?
זו שיודעת לכתוב וזה שיודעת לקרוא?
לרגל הפוסט שלך עלעלתי שוב בספר ונראה לי שיב בו תשובות משכנעות הרבה יותר ממה שהצלחת לדוג בעלעול שלך.
קח למשל את המשפט הזה:
"העבודה שלכם כסופרים, שבה אתם נותנים את כל מה שיש לכם לדמויות ולקוראים שלכם, תגרום לכם מעת לעת להרגיש כמו הורה יחיד לילד בן שלוש שהוא גם נפלא, גם עקשן קשה עורף, גם נוראי, גם מוטרף וגם מעריץ אתכם".
הדימוי של הורות מדהים בעיני. ומניסיון בשניהם יש בו הרבה יותר ממשהו. ובספר הרבה יותר ממה שתיארת.
תגיד, מה הדדליין שלך בהצופה? שיעצרו את המכונות!!!
שבוע טוב.
קראתי את כל הספר, לא "עלעלתי" למה להעליב?
אמרתי שיש לה תשובות, רק שאותי הן לא שכנעו
(הדדליין מחר בשעה שלש אחה"צ)
🙂
ואחת הבעיות הקשות של כותב טור על ספרים, היא שיש כאלה שגם קוראים את הספרים שהוא כותב עליהם….
והשתכנעתי שלא כדאי.
תודה!!!
כותבים צריכים כל מיני סוגים של תמיכה והשראה ועצות, ובעיקר לשמוע את דבריהם של כותבים אחרים שמוכנים לחלוק מנסיונם ולתמוך במתחילים. אני מקווה שיצא לי לכתוב בקרוב על הספר הזה, שאני אוהבת מאוד וקראתי באנגלית כמה וכמה פעמים (בדקתי את התרגום והוא פשוט מצוין), ואני אכתוב בדיוק את ההיפך מגלעד. אם החברה שלך כותבת, היא תודה לך על המתנה הזו דווקא.
כלומר שלמרות מעלותיו לא כדאי לקרוא אותו?
הלו, אמרתי שזה ספר חביב
לא היצירה הספרותית של המאה, אבל בכל זאת ראוי בהחלט
לא היתה כוונה. אני חושבת שציינת מעלות מעטות ובפירוש הוצאת את החשק לקרוא. אני אומר ההיפך. מעלות רבות לו, וכדאי מאוד לקרוא.
יום טוב 🙂
בימים המעטים שעברו מאז קראתי את "ציפור ציפור" מצאתי את עצמי, בעת עריכת טקסטים או קריאת כתבי יד, אומר בלבי: חבל שהמחבר, או המחברת, לא קראו קודם את הספר של אן למוט. גלעד צודק, זו לא "היצירה הספרותית של המאה". אבל גם אין לו יומרות כאלה, למרות שהוא כתוב משעשע וקולח.
לטעמי הערך העיקרי שלו הוא בכך שהוא כותב אל כותבים מהמקומות הנכונים והרלבנטיים בבטן ובראש של המחברת ושלהם, ומתוך פרספקטיבה ומודעות עצמית. גם העצות הכאילו-טכניות אינן תלויות בחלל האוויר אלא מתחברות לרגש ולמחשבה. ויש גם אירוניה עצמית – מצרך שכל יוצר וכל אדם זקוק לו. מה עוד נבקש מספר?
אני יודע מה אני דורש מעצמי. להציג את הספר כפי שאני חושב שהוא, והקורא יחליט האם לקרוא אותו אם לאו
קורא ותיק יוכל גם להחליט האם לסמוך על המלצותי, או שמא יבחר לקרוא כל ספר שאני מגנה, ולהפך
ראיתי את התיקון כאן למעלה של המחיר ומספר העמודים, קראתי אותך טוען שתיקנת וגם מתי הדדליין שלך, שלדבריך מאוחר הרבה יותר מזמן התיקון. אני קורא אדוק של "הצופה", אולי היחיד, ואבוי – חשכו עיני. ב"הצופה" אתה חוזר על הטעות. מה אני יגיד לך סרי-לוי, אם קופאית בסופרמרקט היתה טועה ככה במחיר היא כבר היתה מפוטרת.
טוב לדעת שאתה קורא אותי ב"הצופה". אתה לא היחיד, כמובן
תשמח לשמוע שהוקמה ועדת חקירה ממלכתית לבדוק מדוע התיקון ששלחתי למערכת לא בוצע
בקרוב יתחיל משלוח מכתבי האזהרה
(ובתור קורא קבוע אני מרשה לך לקרוא לי גלעד)
החדשות הטובות הן שלפי החוק החדש הקופאיות ב"הצופה" יקבלו כיסאות.