הדוקטור הזה יודע לכתוב – אין מה לומר

סיפורי הארץ המתוקה, א.ל. דוקטורוב, מאנגלית: דינה מרקון, זמורה ביתן מוציאים לאור, 2007 תשס"ז, 160 עמ', 84 ש"ח

גברים נעלמים בנסיבות מסתוריות, תינוק חטוף מופיע, אשה צעירה מתגלגלת בשלוש מערכות יחסים אומללות, מוסכניק לשעבר הופך לנביא ודורש מחסידיו את היקר להם, וסוכן אפ.בי.אי נדרש להתמודד עם גופת ילד קטן באמצע הבית הלבן. כל אלה הם גיבורי ספרו  של א.ל. דוקטורוב "סיפורי הארץ המתוקה" שנכתב ב 2004 ותורגם לאחרונה. 
אדגר לורנס  דוקטורוב (1931-    ) הוא סופר אמריקאי פופולארי ומוערך. ספריו תורגמו לשלושים שפות. בעברית יצאו לאור "ספר דניאל" על זוג המרגלים יוליוס ואתל רוזנברג, ו"רגטיים"  ששימש בסיס לסרט בשם זה.
 
האוסף כולל  חמשה סיפורים קצרים. הסיפורים בקובץ מתארים חיים בגבול החוק  ומעבר לו. גיבוריו חיים בשולי החברה, ונסחפים למעשים חריגים בתוך מערכות יחסים מורכבות וקשות להבנה. גיבוריו של דוקטורוב, כמעט ואינם מודעים לעצמם ולמשמעות הבחירות שהם עושים. הגיבורים נשבים בתוך ההיגיון המעוות של המציאות בה הם חיים ופועלים בתוכה, ומסבירים מדוע היא המציאות היחידה האפשרית.
כך בסיפור "בית במישורים" מקבל על עצמו המספר לכנות את אמו "דודה דורה" ולגור יחד איתה בבית שקנתה בכספי ביטוח החיים של בעלה שמת בנסיבות מסתוריות. בסיפור "התינוק של הווילסונים" , מגלה לסטר להפתעתו שבת זוגו חטפה תינוק בנסיבות משונות, בעודה משוכנעת שהיא אמו. לסטר, מנסה ליצר לעצמו תדמית של גבר אחראי ובוטח. מסור למשפחתו ולערכים הכל אמריקאיים. ב"וולטר ג'ון הרמון" גבר החי עם אשתו בקהילה המכונסת סביב דמותו הכריזמטית של נביא,  מספר על משברי אמונה. בהונאה עצמית קשה הוא משתכנע  לדבוק באמונתו עם כל הקשיים בלבו לנוכח בחירתה של אשתו לשכון בחיקו של הנביא.  מעוררת רחמים במיוחד היא דמותה של ג'ולין ב "ג'ולין: סיפור חיים", שמנסה למצוא לעצמה מקום בטוח ונקלעת למערכות יחסים הרסניות זו אחר זו. רק הסיפור החותם את הספר, "ילד, מת, בגן הוורדים" ובו נדרש סוכן אפ.בי.אי לחקור את כשל האבטחה שהביא להופעתה של גופת ילד קטן בתכריכים בתוך מתחם הבית הלבן, מציג גיבור המקבל אחריות מוסרית ומחליט לפעול.
 
דוקטורוב יודע לספר סיפור, אין ספק. הדמויות משכנעות, והתיאורים כובשים. אך מעבר לכך, הוא מציע בספרו סיפורים של ממש. "סיפור" במשמעותו הישנה הטובה. הגיבורים עוברים תהליך של התפתחות בתוך הסיפור, בדיוק כמו שצריך. העלילה נפרשת ומתבהרת אט אט לעיניך, סוחפת עד לסוף הסיפור, המפתיע במידה אך לא מנותק מההתפתחות הסיפורית. "הארץ המתוקה" של דוקטורוב הוא ספר נעים לקריאה של מחבר מוכשר במיוחד. אך המתיקות שבו היא מתיקות רקובה, שכאילו מטשטשת את האלימות הכבושה בכל הסיפורים, ואת העיוות המוסרי שהם מציגים. האם דרך הסיפור הזו, המייצרת הזדהות עם הגיבורים –  הופכת את המעשים המתוארים שם ליותר מתקבלים על הדעת, או שמייצרת ניגוד נוקב המביא את הקורא לתובנה? אני נותרתי עם ההתלבטות.

יתפרסם ביום ב' בטורי "קראתי ספר" בעתון היומי של "הצופה"