| "תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כסא והכסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו" |
קיבלתי בדואר ספר קטן וקסום.
Curriculum Vitae, יואל הופמן, כתר, ירושלים, תשס"ז, 2007 , עמ' לא ממוספרים, 88 ש"ח
הספר מודפס על צד אחד של הדף, הוא מורכב מפסקאות פסקאות מנוקדות, זורמות בכח אסוציאציות שלא ירדתי אל חקרן. הרבה ספרים אני קורא כדי לכתוב את הטור שלי, ומדי פעם, לעתים רחוקות מדי מגיע אלי ספר כזה, אחר. לספר קוראים Curriculum Vitae וכתב אותו יואל הופמן. כשמגיעים הספרים מהדואר, אני רושם לי במחשב – שיהיה מסודר – שם המחבר, שם הספר, הוצאה ואחר כך ז'אנר. את הספר הזה לא הצלחתי לקטלג. שלא כמקובל, ובמקום פרטים על המחבר וגבורותיו – כל מה שכתוב על גב הספר הוא תאור היהודי על הכסא, שמופיע למעלה.
יואל הופמן הוא פרופסור לספרות, וסופר מוערך. בין ספריו "השונרא והשמטרלינג", "אפרים". הופמן אף תירגם שירי האייקו יפנים, סוגה הידועה בכך שהשירים בה קצרים מאד אך נושאים רעיונות מורכבים.
Curriculum Vitae פירושו כידוע "קורות חיים". במקום המקובל לאזהרות והתנערות מאחריות של המחבר, כתוב בזו הלשון "עלילות הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם רובם פרי דמיונו של המחבר. לעתים הקשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים חיים או מתים, מקרי בהחלט". נדרשתי לקרוא פעמיים ושלוש כדי להבין.
בקטע מספר 17 אומר המחבר דבר אחר:
|
"אני אומר תודה לנשמות היקרות שחברו לחיי ומשלח אותן מן הספרות אל המחוזות העמוקים של הלב, שאסור לה לאמנות, להיכנס אליהם. אלו יכולתי [במין ברית עמוקה יותר מזו שבין סופר וקורא] לפּול על צווארם של אנשים ולומר להם: בואו ונשב ונחלוט תה ואתם תספרו לי את חייכם ואני אספר לכם את חיי, הייתי משליך את כתב את היד לסל הניירות ועושה זאת. בעולם כזה החוק היה אוסר על הבדיה." |
בתפר שבין החיים לאמנות, בין תיעוד של אירועים קטנים, אמיתיים או דמיוניים למחשבות רחוקות נע הספר המטלטל הזה.
|
"יומיים לפני ליל הסדר חבקה אותי החדרנית. היא באה מכפר קטן [כך אמרה] ואף אחד שם לא סבל מעולם של המצרים. לעומת זאת, לפעמים [בשנה שחונה] מימיו של הנהר שעובר בכפר מתאיידים ומשפחות שלמות [וביניהן גם יהודי או שנים] הולכות מצידו האחד של הכפר לצדו האחר, בחרבה." |
וקטעים אחרים, שלכאורה אינם קשורים. כמו
|
"ולפעמים שמעת שאדם צועק שמעון או פנחס מן הסתם מפני ששמעון או פנחס רחקו ממנו והוא אינו מוצא מנוח עד שלא יראה אותם שנית". |
אלה כמו אלה מעוררים בי התפעלות והיקסמות. מלים מצומצמות טעונות במשמעות, קוראות לך להרהר בהן שוב ושוב. הופמן הוא רב אמן במלאכתו, כתיבה ספרותית הנוגעת בגבולות השירה, ולעתים חוצה אותם. Curriculum Vitae הזכיר לי את ספרו הנפלא של אלכס אפשטיין "לכחול אין דרום", אך הופמן הולך צעד קדימה. הוא משרשר את הקטעים הנפרדים ליצירה שלמה אחת, המתארת קורות חיים של איש אחד, או חיים שהיו יכולים להיות. Curriculum Vitae אינו ספר לכולם. נדרשת סבלנות לסוג כזה של יצירה, ויש שלא יאהבוהו. אני אהבתי אותו מאד. ספר קטן וקסום, כבר אמרתי?
יתפרסם ביום ב' בטורי "קראתי ספר" בעתון היומי של "הצופה"
תודה, לא ידעתי שהוא פרסם ספר נוסף. אני אוהב את הכתיבה שלו וודאי ארכוש את הספר כשאהיה בארץ. הוא הסופר הכי לא דומה שאני מכיר.
הערה קטנה: הציטוטים באות המוטה קשים לקריאה, לפחות אצלי במסך. שקול למצוא דרך אחרת לסמן אותם.
תודה על התגובה
תיקנתי את הציטוטים, מקווה שיותר ברור עכשיו
הכריכה הפשוטה ו3 המשפטים מאחור תפסו לי את העין, הוא מלהט במילים, מעניק להן משמעות שרוב הזמן לא קיימת. המשפט הכי פשוט, הכי יומיומי, יכול פתאום לההפך לדבר מקסים.ואין שום קשר.
"אם רואים פרח- לא חושבים על העיניים. אם שומעים צליל- לא חושבים על האוזניים.
פעם, בניו הייבן שבאנגליה, ראיתי שחף חולה. הוא עלה על צינור שבלט מתוך האדמה והביט
בחלון הראוה של חנות צעצועים."
פינגבק:כל האנשים הבודדים – על ספרו החדש של יואל הופמן « ספר חברה תרבות