יצר לב האדמה – שהרה בלאו, שמש עירומה – אייזיק אסימוב

יצר לב האדמה, שהרה בלאו, זמורה ביתן, 2007 תשס"ז, 286 עמ', 84 ₪

שרה יצחק וטבע האדם מנעוריו

סבתא גרטה נלחמה בגטו וורשה וחיה עד יומה האחרון את הכישלון ואת הסוד שבו. סבתא גרטה מתה, ותלמה מתעכבת  מול הראי, מתבוננת בעצמה במקום להזדרז ולהגיע להלוויה בזמן.
תלמה, הילדה הדחויה שגדלה והייתה לאשה שהחיים חולפים על פניה, עובדת כמורה בבית הספר בו למדה בילדותה. היא אינה מצליחה להתמודד עם החיוניות של תלמידותיה הצעירות  ועלבונות חדשים נערמים עם הישנים מאז. בת דודתה נילי, הילדה המוצלחת תמיד, נושפת בעורפה, ומתחרה בהצלחה על לבו של בן הדוד המשותף, חנן, למרות הסוד המשותף לחנן ולתלמה.  וביום חם מאד של חורף, יוצרת תלמה גולם-גבר. גולם שנולד משנאה אך נועד לאהבה.
תלמה היא גיבורת ספרה חדש של שהרה בלאו "יצר לב האדמה". בלאו היא תושבת בני ברק, עיתונאית, מדריכה המכון ללימודי השואה בחיפה ויוזמת טקסי יום השואה האלטרנטיביים. "יצר לב האדמה" הוא ספרה הראשון.
איך קורה שאשה צעירה כותבת ספר חשוך ומאיים על יצור מגודל ,שנברא בידי אדם, ומביא חורבן? תשאלו את מרי שלי, שכתבה את "פרנקנשטיין" לפני  כמעט מאה ותשעים שנה. רוחו של פרנקנשטיין מהלכת בספרה החדש של שהרה בלאו "יצר לב האדמה" יד ביד עם הגולם מפראג.   "יצר לב האדמה" הוא סיפור פנטסטי על גולם שמביא חורבן. ובכך ממשיכה בלאו מסורת תרבותית ארוכה בספרות ובקולנוע, העוסקת  בתעוזה וברצון האנושי לנסות ולברוא יצור חי , ביוהרה ובקללה הטמונה בשאיפה זו.
 
 

שמש עירומה, אייזק אסימוב, מאנגלית: רמי שלהבת, ינשוף הוצאה לאור, תשס"ז 2007, 238 עמ', 79 ₪

אליג'ה ביילי ודניל אוליבאו הם הדמויות הראשיות בספר "שמש עירומה" שכתב סופר המד"ב הידוע אייזק אסימוב (1920-1992) ותורגם כעת בהוצאת "ינשוף". אסימוב שנולד ברוסיה, כתב ספרי מד"ב ומדע פופולארי והיה  פורה במיוחד. הוא פרסם כ 470 ספרים ונחשב מהאבות המייסדים של המדע הבדיוני המודרני. אליג'ה ביילי הבלש יוצא לראשונה בחייו אל החלל החיצון, המיושב על ידי ה"חללאים" – יוצאי כדור הארץ שכבשו חמישים עולמות ויישבו אותם בסיועה של טכנולוגית הרובוטים. תושבי כדור הארץ שנותרו מאחור, חיים בערים ענקיות מתחת לאדמה, ומרחב פתוח מטיל עליהם אימה. אליג'ה מוזמן על ידי תושבי הכוכב "סולאריה" יחד עם ידידו הרובוט דמוי האדם דניל אוליבאו, לחקור את מותו המסתורי של תושב הכוכב. מוות שבו יש חשודה אחת בלבד, ואף היא לא הייתה יכולה לבצע את הרצח.
 
 הגולם מפראג, סיפור פרנקנשטיין, (פרנקנשטיין,אגב – הוא שמו של בורא היצור, לא של היצור עצמו), המחשב H.A.L. בסרט "2001 אודיסיאה בחלל" והמכונות ב"מטריקס" הם רק חלק מגלגוליו של אותו מיתוס. גם הניב העברי "הגולם קם על יוצרו" מבטא את הפחד הזה.
 (עוד על הגולם וגלגוליו תוכלו לקרוא במאמרו המצוין של אלי אשד ).
אסימוב, שמן הסתם לא קרא את ספרה של בלאו, הכיר את מיתוס הגולם והתייחס אליו. אמנם לא ישירות, אלא דרך יצירתו של קרל צ'אפק הצ'כי שטבע את המונח "רובוט" במחזה המספר על יצורים מכניים המתמרדים ומשמידים את האנושות. אסימוב ניסה למנוע את הפחד הטמון באובדן השליטה על היצורים, באמצעות  "שלשת חוקי הרובוטיקה" המפורסמים שניסח. 
1)     לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם, ולא יניח, במחדל, שאדם יפגע.
2)     רובוט חייב לציית לפקודותיו של אדם, כל עוד אינן סותרות את החוק הראשון.
3)     רובוט ידאג לשמור על קיומו ושלמותו, כל עוד הגנה זו אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או לחוק השני.  
לימים הוסיף אסימוב את "חוק האפס" לפיו לא יפגע רובוט באנושות. בסיפורי אסימוב החוקים הללו מוטבעים ב"מוח הפוזיטורוני" של הרובוט והוא אינו יכול להפירם, כל נסיון כזה יגרום להריסתו המידית. וכך, בלתי אפשרי הוא שרובוט יקום על יוצרו. אסימוב, בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת, היה אופטימי הרבה יתר בכל הקשור ליכולתו של המין האנושי לשלוט במעשה ידיו. כפי שהוא אומר בהקדמה לספר "אפילו בנעורי לא יכולתי לשכנע את עצמי שהידע מהווה סכנה, ושהפתרון הוא בורות."
בלאו מאיימת בנזק הטמון בכחה של הידיעה המסתורית, ולא מקבלת את התיזה של הנאורות שאסימוב כל כך העדיף.
 
קונטקסט תרבותי אחר, שבתוכו פועלים שני הספרים, כל אחד בדרך אחרת משל רעהו הוא הנחות על טיבה של האנושיות. שהרה בלאו חוזרת בפסימיות אל היסודות המיתיים של התרבות. כי עפר אתה ואל עפר תשוב. תלמה היא אשה המנסה לשלוט בכוחות קמאיים היוצרים את מהות האנושות, ונכשלת כי הם חזקים ממנה.  הספר אינו על אשה שמחפשת פורקן ליצריה ובונה לשם כך בובה מבוץ, כפי ש"השמש העירומה" אינו סתם ספר בלשי על גופה ורוצח עלום. "יצר לב האדמה" הוא מסע אל האשה והאיש ומקומם  בעולם. בלאו חוזרת אל סיפורי לילית ואדם ומעלה מיתוסים של גבריות מוחלטת, כח יצרי עד כדי דמוניות. בא מן האדמה ומן הדם. ומולו אשה שכח החיות שבה יכול להיווצר רק על חשבון מישהו אחר שיקריב את חייו, או את בריאותו לרפואתה ושלמותה, מעין דראקולה הניזון מתמצית דם קרבנותיו. בלאו מציגה תפיסה מהותנית של נשיות וגבריות, שאינן יכולות להתקיים זו בצד זו, בלי שאחת מהמהויות הללו תיכנע, תאבד או תשמד.
אסימוב אומר על האנושות וטבעה דבר מה אופטימי יותר. "סולאריה" – העולם עליו מספר אסימוב, הוא עולם ובו מעט מאד אנשים המתבסס על עבודתם של רובוטים, העוסקים בכל פעילות. מייצור ועד שירות לבני האדם. האנשים חיים לבד, ומפגשיהם נערכים באמצעות "צפייה"- הולגרמות המוקרנות זה בביתו של זה. הם אינם יכולים לשאת קרבה אנושית, ואדם הנמצא במחיצתם  גורם להם מועקה פיזית של ממש. אסימוב צופה חורבן לחברה כזו, שאינה בנויה על קשר בין אדם לרעהו ומבוססת על כחם של עבדים מכניים.  
אסימוב מאמין ברוח האדם וביכולתו להתגבר על קשיים, וספרו, בתוך עם המורכבות שהוא מציג, הוא שיר הלל לאנושות, לאנושיות ולסגולותיה. שהרה בלאו פסימית וקודרת ולא רואה לנו תקומה.
 
אולי לשמרן מזדקן אחשב, אולי לסנטימנטאלי חסר תקנה. אך בבחירה בין ייאוש קודר לאופטימיות מוארת, אני הולך עם אסימוב.

יתפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" בעתון "הצופה" בסוף השבוע

פרק מתוך הספר "יצר לב האדמה" – YNET

פרק מתוך הספר "שמש עירומה" – ISF

אלי אשד – שיח תערוכה על הגולם