אתמול ראיתי כותרת בעתון ידיעות אחרונות "רצח בספארי". הצטערתי. עצוב לחיות במדינה בה מתרחשים מקרי רצח. התקרבתי קצת לכותרת והתברר לי שמדובר באיזה פיל שדרך על פילה וגרם למותה.
המחשבה הראשונה היתה זכרונות בנוסח הקומדי סטור ג'ודי-לוץ-אהרונוב-קרפין-סממה וכאלה. "החוקרים שהגיעו למקום פגשו שלשה קופים – הם לא ראו כלום לא שמעו כלום ולא מוכנים לדבר" או "כל הדגים ממלאים פיהם מים". אבל במחשבה שניה זה בכלל לא מצחיק.
הרצח בספארי, לא מיותר לציין, הוא מעשה של חיה. שיש לה אינטליגנציה מסוימת, אין ספק. אבל צריך לזכור שהמלה "רצח" נועדה לסמן מעשה של המתה בכוונה תחילה והטלת אחריות מוסרית כבדה על עושהו. השימוש במושג זה בהקשר של הפילה המסכנה, אינו נכון.
וזה מתקשר לקמפיין הנואל לזהירות בדרכים. "מי שנוהג שיכור הוא רוצח" מדגיש אברי גלעד. ועכשיו יש מי שחוצה פס לבן הוא מחבל, מחר מי שעובר באדום הוא אייכמן?
אמירות כאלה הן טשטוש מוסרי. חוש מוסרי צריך קודם כל להבחין בין רע לטוב. אבל גם להבחין בין רע לרע.
מי שהורג אחרים בתאונה מתוך רשלנות אינו רוצח. מעשהו פסול, כמובן, אין צורך להכביר מלים על כך. אבל צריך לשמור על הירארכיה של עברות והתיחסות מוסרית שונה למי שקם על רעהו להרגו בזדון, לעומת אחר שעשה זאת בחוסר אחריות. אם אין הירארכיה והכל אותו דבר, אז מי שיוכיח שלא רצח עשוי לצאת בלא כלום. בדיוק כמו נאשמים שונים הנתלים בכך שבעבירה החמורה עליה נדונו יצאו זכאים בקושי, ואם כך – הכל מותר.
אני מסכים עם ההגדרה שלך למוסריות אבל במדינה בה יש הדרדרות מוסרית יש צורך לעיתים להקצין על מנת להדגיש. חוזרים לבסיס ומסבירים כמו לילד: זה טוב וזה רע! בלי לסבך אותו- קודם שיבין בכלליות אח"כ יגיעו הדקויות. החלוקה בין פסול יותר ופחות היא פריווילגיה למי שאינו יודע להבחין בין פסול ולא פסול. אני מאמין שסדנה למוסריות (שלב א'-על משקל כיתה א') שתועבר לנבחרי הציבור יכולה לשפר את חיינו בצורה ניכרת, בעוד 12 שנות לימוד הם
יוכלו (אולי) לגשת לבגרות
הרב שלי בישיבה התיכונית היה אומר "מי שזורק גיר – שובר קיר" המסר שאנחנו הבנו הוא שאפשר לעבור ישר לשבירת קירות
אני לא חושב שהבעיה היא עם נבחרי הציבור. הם אינם אלא ראי של הערכים שהציבור כולו מחזיק בהם
ופיל זועם הוא חיה שהורגת .
מי שהרג את הפילה הזאת הוא לכאורה הפיל
שרץ ופגע בה בכוח.
אבל אירוע כזה קורה בגלל בני אדם שלוקחים חיות פרא ודוחפים אותם בכלובים.
כליאת יצורי ענק בשטח קטן
ועלוב, ובתנאים מחפירים
גורמת לחיות להרוג אחת את השנייה
כמו שאנשים החיים בשטח מחיה מצומצם מגיעים
למעשי רצח וזוועות בגלל צפיפות .
לכן מי שיצר את הקשר הזה בין רצח אדם לרצח חיה
צודק בהגדרה שלו.
אין לה אחריות מוסרית
אני לא בקי בעניני פילים, אבל אם ההנחה שבגלל תנאי המחייה מתה פילה, הרי שהאחריות היא על מי ששיכן אותה שם. לא על הפיל
בכל מקרה, מוות של פיל אינו רצח
אבל מה לגבי מי שמראש עובר על החוקים, עוד לפני שנסע יותר ממטר? אפשר לטעות. אבל אם מישהו עולה על רכב שיכור/עייף/מסטול הוא די קרוב לרוצח. אמנם לא היתה כוונת הריגה (אני מאמין) אבל אי אפשר לקרוא לזה רשלנות.
אז כן, לדעתי מי שעולה שיכור ונוהג והורג ראוי להשפט כרוצח. ואם לא הרג ראוי שייכנס לכלא גם כן לכמה שנים טובות.
אני מסכים איתך רק לגבי מי שעשה הכל כדי להזהר אבל כשל (ומי מאיתנו לא עושה טעויות בכביש כתוצאה מטעות אנוש).
לנושא הפילים – הקפות ביער, של מתיה דלין, מומלץ גם ללא קשר לפילים..
המוסריות? אני מסכימה עם ההרחבה של המושג רוצח, קשה לי לחשוב על הגדרה אחרת למי שנוהג לאחר ששתה אלכוהול או למי שנכנס לצומת באור אדום. אבל הקמפיין החדש שמרחיב את זה למחבלים צורם לי מאוד..
זה סוג של מה בדיוק?
ישבו האנשים, חשבו על משהו מקורי, אחד צעק "מחבל" והאחרים אמרו "זה זהב, תרשום, תרשום"? הלוואי שהייתי יכולה להיות שם ברגעים האלה וגם לראות דרך מי זה עובר.
אין לי שום דרך להבין מה קורה שם.