ללאה ברץ, שהיא כפי שהיא מעידה על עצמה "אשה הרואה את הכל בפריזמה של עשייה חינוכית." פסלו מאמר שהיא שלחה לפרסום. המאמר נבחן על ידי "קוראים אנונימיים" כמקובל, ולא אושר. טוב, זה קורה מדי פעם.. לאה ברץ חושבת שהפסילה הייתה משיקולים לא עניניים, ונעשתה מאחר שכתובת האימייל שלה היתה גלויה.
טוב, גם זה קורה, לא מעט פעמים.
אז היא כועסת וכותבת פוסט זועם. וגם זה קורה, לא מעט פעמים.
ומה היא כותבת?
|
שלחתי מאמר לקריאה. כמקובל, נאמר שמהמאמר ייקרא על ידי שני קוראים "עיוורים". עד כאן הכל טוב ויפה, אלא ששתי הקוראות ואני מדגישה קוראות, כי רק נשים יכולות לכתוב דברים כל כך מרושעים, משתלחים ושלעיתים אין קשר בין הביקורת ובין מה שנאמר במאמר. |
התקשיתי, לפחות הפעם, לראות את "הפריזמה החינוכית".
כאילו לא די לנו בשוביניסטים, ובמדכאים, יש לנו פה אשה שמפיצה האשמות מיזוגניות שכאלה. אבל מה ? גם זה קורה, הרבה מדי פעמים
כתבתי שאני רואה את הכל בפריזמה חינוכית, אולם לא אמרתי שאני אשת חינוך או "מיצרת " חינוך. ולא פסלתי עצמי מלהיות רשעה.
בסך הכל כתבתי נגד עניין האנונימיות שמשום מה מאד גלוייה!
שהיא יודעת על מה היא מדברת.
יודעת אשה נפש… חברתה, יותר מכולנו הגברים.
ומה שהיא אומרת, כך היא חשה וזכותה לחשוב מה שהיא רוצה, הצורה שבה אתה מעביר עליה ביקורת בפוסט נפרד, ומתנשא, מעלה את החשד ואף את הסברה
שאתה שמח לאידה ושאתה לא תיתן קיום לאף אחת
שמבטאת את מה שהיא רוצה לבטא, וכל זה למה?
כי רק אתה הכי חכם ולך מותר הכל.
לא ברור מדוע התנפלת עליה, תמחק את הפוסט
הוא מביך וכתוב ברמה של רוכל בשוק.
את התכונות שהיא רואה אצלה…