בשבוע הבא יערך בישראל כנס בינלאומי לבלוגים. ( יגאל חמיש כתב על זה , ולאה אהרונוביץ גם) ולקראת הכנס מתפרסם באתר ICE מחקר שיוצג בכנס. כותרת הידיעה "מחקר: הבלוגר הטיפוסי – גבר בן 35, שכותב על תרבות בעיתון מודפס".
הי, ומה עם זרובבלה, בלוגרית המיליון? או המתחרה אבסולוט כרמל?
. טוב. לא בדיוק – ככה כתוב שם:
|
על פי מחקרה של לביא-דינור, העיתונאים הבלוגרים מתגלים כעיתונאים בעלי מאפיינים ספציפיים: עיתונאי ישראלי כותב בלוג הינו בממוצע גבר בן 35, הוא בא מתחום התרבות ומועסק בעיתון מודפס. הבלוגר הישראלי הוא בעל ותק מקצועי של 20 שנה בממוצע, כותב את הבלוג שלו בעברית, ומפרסם אותו ברשת בלוגים גדולה. בפוסטים מפורסמות הכתבות שלו, אך גם מהלך חייו והגיגיו הסובייקטיביים – כמו-גם קורות חייו – והוא טוען כי הבלוג תורם לעבודתו המקצועית של העיתונאי. |
אז הכוונה לבלוגרים שגם כותבים בעתון, או עתונאים שכותבים בבלוג. לא בטוח שהבנתי לגמרי.
הקוראת הבכירה שואלת אותי תמיד למה לי כל הענין הזה, בשביל מה הבלוג. אז כבר יש לי תשובה טובה – להרגיש כמו בן 35.
ובכל זאת? כמה סיבות. קודם כל זו מין "תעודת זהות" באינטרנט, מרכזת מה שאני כותב בכל מיני מקומות. ופונה גם לקהל שעדיין לא הספיק לחדש את המנוי שלו ל"הצופה". אני מקבל תגובות מענינות מקוראים מזדמנים שכתבו את שם הספר באינטרנט והגיעו אלי. ויש לי פה ושם טוקבקים שאני חושד שהם של כותבים לא מרוצים.
הבלוג הוא אפשרות לפרסם את גרסתי למאמרים, לפני או למרות העריכה. וגם הזדמנות לכתוב על ספרים בלי לחשוב יותר מדי אם הספר מתאים לקוראי העתון או מעניין אותם, או שסתם אין מקום.
כן, וגם הגיגים וסיפורי מעשיות, בגרסאות פחות מחייבות מכתיבה בעתון.
ויש לי כמה קוראים, לא מיליון, אבל יש.
והסיבה האמיתית? כי אני נהנה מזה. אז למה לא
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.
פינגבק:מסע, מסה ומשא - תצפית על ארגונים, ניהול וידע
של אלה שברוכין מקבל לרשימות.
זה התרגיל…
כי אין שום מצב שהמדגם שלהם עלה על 32 עיתונאים שמחזיקים בלוגים.