את הספר מגרסת הזהויות של שחר פלד קיבלתי משכנה שידעה שאני כותב ביקורות ספרים בעיתון. תיקח היא אמרה, קצת כבד הספר, אבל אולי זה יעניין אותך. המחבר מדבר על "מדעניזם" ועל מדעי היהדות. לו לא הייתי יודע, הייתי חושד שזהו ספר מדע בדיוני. הכריכה הזכירה לי משום מה את הספר "משקפי שמש כסופים" של ברוס סטרלינג. ספר מצוין, אגב. רק שלמגרסת הזהויות של שחר פלד אין שום קשר למדע בדיוני. זוהי "מסה פילוסופית והיסטורית העוקבת אחר תהליכיהן הטרנספורמטיביים (או גריסתן) של זהויות."
נשמע מרתק, אכן. התחלתי לקרוא. הספר פותח בתעלול משונה, שלא לומר מגונה. מקובל בספרים מסוג ידוע לשים ציטוטים בפתיחת הפרק. לפעמים שיר או קטע ספרותי או מכתם חשוב. וזה מה שבחר שחר פלד :
כולנו בני אדם. כולנו רוצים להאמין. אבל רק בדברים אמיתיים. אף אחד לא רוצה להיות פתי, שיעבדו עליו בעיניים – אנו רוצים להאמין אמונה ודאית. אמונה כזאת שאיש לא יוכל לערער עליה. ואם כל מה שנותר לנו מאמונות מסוג זה הוא הוודאות שלא יכולה להיות אמונה מסוג זה – אזי נאחז בוודאות זו בלב שלם וזו תהיה אמונתנו: האמונה באי אפשרותה של האמונה"
את הטקסט הזה הוא מיחס ל"גנזי המאמינים הפוסטמודרניים האותנטיים". ובכן, שאלת ההכלה העצמית של התיאוריה הפוסטמודרנית שאלה כבדה היא. כיצד אפשר לקבל תיאוריה השוללת את קיומה של כל תיאוריה. אך פלד בוחר בטכניקה שאינה אהובה עלי, ההגחכה. יצירת הרושם שמתנגדיך אינם אלא חבורת שוטים באמצעות הבאת ציטוט לכאורה מדבריהם. טריק נמוך וזול. בכלל, למה להתאמץ ולקרוא ספר המתווכח עם הפוסטמודרנים אם כל דבריהם אינם אלא שטויות נלעגות? ואת המחבר אשאל – מדוע טרחת שבע שנים על כתיבת הספר הזה? אפשר לספר כמה בדיחות וזהו.
קפצתי לאמצע הספר וגיליתי ששחר פלד מנסה להתקיף את המודרניזם בכלים פוסט מודרניים, ואחרי שנחה דעתו מספיק הוא מתקיף שוב את הפוסטמודרנה בכלים מודרניים. עיקר קצפו יוצא כנגד מדעי היהדות, ובאוניברסיטת בר אילן. לטעמו הם אלה שמחוללים "זהות בילדונג ישראלית אקדמית", וגורמים לזהות היהודית נזק בלתי הפיך. הוא אינו מפסיק לחבוט בהם בשבט לשונו, במקל בסרגל מה שבא ליד. הסגנון אלים ומשתלח. לדידו "המדעניזם" הוא אבי כל חטאת, ורק בגללו הגענו לאן שהגענו.
פלד לא לוקח שבויים. וזה מה שהוא כותב על הפלג המכונה אצלו צד"ח – ציונות דתית חדשה. "עלינו לדון באוכלוסיה זו עצמה, באותה 'הגמוניה' אומללה שאליה נשואות עיני הצד"ח בלהט שקיקה של כלב-ים אלי סרדין". הצצתי גם לסוף הספר. וזה מה שכתוב שם – "הנושא היבש להדהים,שלא היה עולה על קצה דל דעתו של ישראלי מצוי , גם בחלומות ביעותיו קשים ביותר בהם הוא נכלא עם המורה לתנ"ך משך יממה בתא צר של מעלית…" (שחר פלד מחווה דעתו על נושא מחקר בתוך הפרק "ניתוח מדגמי של מאמרי אנשי הפקולטה לתנ"ך בבר אילן").
שחר פלד מצא כמה נקודות מענינות, שאפשר לחשוב ולהרהר בהן. יש לו ביקורת שחלקה אולי בעל טעם, אבל הכל טובע במלל האלים והבוטה.
לא קראתי את כל הספר, אני מודה. לא הייתי מסוגל לעמוד בתשפוכת האלימה הזו. החיים יפים, למה לבזבז אותם על השמצות.
"התחלתי לקרוא…..קפצתי לאמצע הספר…..הצצתי גם לסוף הספר….לא קראתי את כל הספר, אני מודה"
ובכן פוסטמודרנה במיטבה.
סבר הפנים החמורות של מי שלא מבין בדיחות לא מחפה על כך שמי שלא קרא את הספר, אכן לא יודע על מה מדובר. ואף אם הוא צודק ביחס לסגנון (דבר שאינו נכון כלל וכלל), אין זה מוריד את הצורך הענייני להתמודד עם הטענות המועלות בספר.
אני דווקא קראתי. זה ספר קולח (אמנם ההתחלה מעט כבדה), די משעשע ובעיקר מדאיג. חשיפת השורשים הרוחניים של התרבות הישראלית העכשווית מעלים מחשבות מדאיבות אודות החברה בה אנו חיים והגדרת "אנשי הרוח" שבתוכה.
סבתא שלי ז"ל היתה אומרת שלא צריך לאכול את כל הביצה כדי לדעת שהיא מקולקלת
אני מוסיף גילוי נאות לקוראי ומסביר איך הגעתי לחוות הדעת שכתבתי
אחד הספרים הטובים שאני קורא באחרונה. ולו בשל הידע הרב שרכשתי ממה שקראתי בו עד כה (כרגע בישורת האחרונה לקראת סיום הספר).
נכון – פלד חד – אולי חד מדי – בלשונו. אבל דבריו – הן אודות האתוס המדעי (או בשפתו – המדעניסטי) והן אודות גישתם של מדעי היהדות לתרבות המתחדשת בישראל, הנם מסה מרתקת ולא שכיחה במקומותינו.
פלד מנסה לרדת לעומקה של הזהות האקדמית הישראלית, ולדעתי יש לו לא מעט הצלחות משמעותיות ותובנות אודות המערכת שנוצרה כאן. פלד יוצר אכן מסה פוסט מודרנית להפליא,ולדעתי הוא איננו מגחך את הפוסטמודרנה, אלא אכן מממש את מלוא פוטנציאל האמת (כמה אבסורדי!) המצוי בה.
טענתו היא – אם אכן הכל הוא הבניה תרבותית, בואו נתייחס למוסד מדעי היהדות כאל רעיון בעל אג'נדה זהותית (יש לומר – אגרסיבית) שתכליתה כראשיתה יונקת מהרעיון של יהדות גרמניה – היה יהודי בביתך וגרמני בצאתך. כלומר – היהדות היא מין קישוט שכזה לשולחן השבת, אך בואו נשאירה שם ונתאבק באבק רגלי התרבות הנאדרת שסביבנו.
וטענתך אתה, רדודה היא הרי להפליא! במקום להתמודד עם טענות עמוקות ומשמעותיות – שכמובן שיש מקום לדון ואף לחלוק עליהם – אתה טוען כי הכתיבה לא נעמה לך ועל כן הספר איננו ראוי.
ובכן – דעתי היא שהתזה של הספר צרמה לך מאוד. ובמקום להתמודד עם הרעיונות (ושיברם) בחרת בדרך הקלה והיא ההסתכלות בקנקן.
מה שמעניין הוא שלקח כל כך הרבה זמן עד שיצא ספר פוסט מודרני העושה דה קונסטרוקציה לבני "נאורות הפוסט" עצמם. הרי ערכינו שלנו אינם ברי בחינה מחדש – נובעים הם מעומק מעייני האמת הפוסט-מודרנית.
נתן.
אמרתי במפורש שאני מסתייג מסגנונו של הספר
וזה ענינו של הפוסט שפירסמתי. מחאה נגד שיח ציבורי אלים
זה ולא יותר מזה
אתה לא מתיחס לטענתי ואומר שהיא רדודה. אחר כך אתה מחליט בשבילי שהתזה של הספר צרמה לי מאד ולכן כתבתי מה שכתבתי
סוג של דמגוגיה – לא יותר
איני מכיר את הספר "מגרסת הזהויות" ואולי סגנונו אלים, אבל זה בטוח: עוד לא נתקלתי באדם שמסכים עם תיזה של ספר, וכל מה שהוא כותב בביקורת על הספר הוא מחאה על הסגנון בלי להתייחס לתוכן…
אז כן, מותר להניח שאתה מתנגד לתוכן ולא רק לסגנון.
מעבירי ביקורות יקרים!!!!!
אולי אם תיקראו את הספר במלואו ולא תיקראו א ההתחלה תיקפצו לאמצע ואז לסוף…
תגלו שספר לא כל כך אלים או נוראי אל תישפטו מבלי לדעת בוודאות!
נ.ב בת ואני אומרת זאת מינסיון אני הבת של שחר פלד =]
זה לא ביקורת זה סתם חוסר השגה והפנמה של חוכמת הסופר המדהים שחר פלד
ספר מדהים , שנון ראי למצב שfולם מתעלמים ממנו
ומי שבא כנגדו פשוט קם בבוקר עצבני וחיפש סיבה להתעצבן
מר גלעד נראה לי שאתה עדיין עצבני עוד מאז , עצתי לך קרא אותו שוב והפעם בבוקר שהתעוררת אליו עם חיוך והרגשה של יום חדש ומקסים.
רק בעידן פוסט מודרני הספר מותקף כי 'סגנונו אלים'. מדובר בספר הגות לא יצירת אומנות אסתטית.
את היכול לכתוב שאתה מסתייג מהסגנון אבל למעשה ביקרת אך ורק את האסתטיחקה של הכתוב ולא את תוכנו.
זאת גישה קלאסית של פוסט-מודרניסט, גישתך חוטאת למחקר הפילוסופי אחר 'האמת של הספר'. אתה שולל מהספר את היכולת אפילךו לטעון לנרטיב[נעזוב אמת] בגלל שנפשך רכה?
קרא את המניפסט הקומוניסטי, את כתביו של פרודון, את ניטשה או פיכטה…גם הם היו בעלי אסתטיקה 'אלימה'…האם זה משפיע במאומה על תוכנם?
גייסתי גדולים לשם הדגמת העקרון על קטנים – ספרו של פלד הוא ספר אידיאולוגי, הביקרות שלך מאידך היא ביקורת אידיאולוגית. התנוונת עד כדי כל שאתה לא מסוגל לעמוד במסר חד, על שכמותך אמר ניטשה:"
"כל אחד פיקחויודע כל מה שאירע: על כן אין קצה ללגלוג. עדיין מתקוטטים אך מתפייסים עד מהרה. שאם לא כן, הקיבה תתקלקל"
הניגוד לפלד אין לך אפילו את היכולת לטעון טענה 'אדם אחרון' שכמוך0
תודה לך על תגובתך. אהבתי את ההשמצה הניטשיאנית בסוף.