העגלה המלאה

"כֿל, שן, תעמל וזהר מטומבילים." – אלה הם כללי שמירת הבריאות על רגל אחת על פי ילקוט הכזבים (דן בן-אמוץ וחיים חפר). פרופסור מריון נסל מנסחת את זה מעט אחרת: "אכלו פחות, התעמלו יותר, אכלו יותר פירות וירקות ואל תאכלו ג'אנק פוד".

מה לאכול: איך לבחור מזון נכון ובריא במבוכי הסופרמרקט המודרני, מריון נסל, מאנגלית: נעמי כרמל, כנרת- זמורה ביתן – דביר, 2007 , תשס"ז, 538 עמ', 98 ₪

מסתבר שבכל מה שקשור לעניני אוכל, לא כל כך פשוט להבין מה בריא ומה לא. האם עדיף לאכול דגי ים המלאים באומגה 3  ולהקטין את הסיכוי למות מהתקף לב או שהמתכות הרעילות שהצטברו בהן יגרמו לסרטן? האם סויה, שמיליארדי אסיאתים אוכלים בתיאבון היא הסיבה לבריאותם, או שמדובר בעוד תעלול שיווקי למזון לא טעים במיוחד? איך הפך חטיף חלב עם יחוס קווקזי למזון בריאות מועדף, בעד מי החיידקים הפרו ביוטיים ובכלל – האם נכונה הסברה שחלב הוא משקה מצוין לעגלים,  ותו לא?
בספרה "מה לאכול: איך לבחור מזון נכון ובריא במבוכי הסופרמרקט המודרני" מנסה פרופסור נסל, לענות על השאלות הללו. או בעצם להסביר לנו שיש שאלות, הרבה יותר מתשובות.
הספר עב הכרס מאורגן על פי המחלקות בסופרמרקט. הפרק הראשון עוסק במחלקת הפירות והירקות, ובו דיון מרתק על יתרונותיה וחסרונותיה של החקלאות האורגנית, ומה קורה למזון שעובר את מחצית כדור הארץ בדרכו מהיצרן לצרכן. משם היא עוברת למחלקת מוצרי החלב, זו המונחת תמיד בקצה החנות, כדי שהקונים יחלפו בדרך על פני מוצרים רבים ככל האפשר. היא מבקרת במחלקות הבשר והדגים ומשם למעברים המרכזיים – מזונות קרים וקפואים, וכמובן המזונות המעובדים. היא לא שוכחת לבקר  במחלקת המשקאות ובמדור המזון לתינוקות.
חלק מההמלצות שלה נשמעות בלתי קונבנציונאליות. היא טוענת שביצים אינן דבר נורא כל כך, ושאין הוכחות לנזקים כאלה או אחרים משתית קפה במידה ראויה. אך רוב דבריה עלולים לפגוע בתיאבון לתקופה ממושכת. כשהיא מספרת מה באמת מסתתר מאחורי התויות עם השמות המשונים כל כך.
 
כל זה מאד חשוב. מידע שימושי, גם אם לא תמיד חד משמעי. אך מה שעולה מהספר הוא ענין מטריד הרבה יותר: כשאתה יוצא לסופרמרקט,  חמוש ברשימה או בתקווה קלושה לזכור מה חסר במזווה, אינך יוצא למסע קניות בקרב מוכרים חביבים. אתה בחזית קרב, מוקף בתעלומה ושלל מניפולציות. ולא מדובר רק בתעלולים נוסח התזת מים על פירות כדי שיראו טריים, או מיקום מוצרים רווחיים במיוחד בגובה העיניים. עם זה כבר למדנו להתמודד, או לא.  מדובר בשורה של חברות כלכליות שלא בוחלות באמצעים על מנת שמוצריהן ימלאו את עגלת הסופר הענקית שלך.  במקרה הטוב הן מסתפקות בלהונות אותך על ידי הצגת חלקים נוחים מן האמת, ובמקרים לא מעטים הן פשוט משקרות. נסטל מספקת לנו שפע של דוגמאות על הדרך בה מנסות חברות לשכנע את הלקוחות שמוצריהן כוללים בתוכם סגולות בריאותיות כאלה או אחרות. כמו מוצרים מן הצומח שכתוב עליהם "אפס אחוז כולסטרול" , עובד הנכונה אך חסרת כל משמעות. או לציין כי "בביצים יש מעט מאד פחמימות", גם זו עובדה נכונה, אך הבעיה התזונתית בביציים היא תכולת הכולסטרול שבהן, לא הפחמימות.  במקרה הגרוע הן מסתירות ממך את האמת על תוכן מוצריהן, ולפעמים משקרות סתם ומוכרות מוצרים עם תויות המעידות על תכונות שאין במוצר, או מרכיבים שלא קיימים.
לזכותה של הכותבת  יאמר שהיא אינה מנסה להציג פה עוד ספר על תזונה נכונה. נסל מסבירה באריכות את ניגוד האינטרסים המובנה בין יצרני המזון לבין האזרחים. כמות המזון הזמינה לאזרחי ארצות הברית כבר עברה מזמן את רמת הצריכה הממוצעת המבטיחה אוכל לכולם. אלא מה, סוחרי מניות מעונינים שחברות לא יסתפקו רק ברווח אלא "יצמחו" – כלומר שימכרו בכל רבעון יותר מזה שלפניו. במצב בו כבר לכולם יש מספיק אוכל, הדרך היחידה האפשרית להשגת צמיחה היא לשכנע אנשים ונשים לאכול עוד ועוד, הרבה מעבר למה שצריך.  
 
 נסל מספרת על שיטות השיווק של הקפיטליזם התאגידי, הפועל באמצעות השפעות הלוביסטים על המחוקקים. כך למשל אנחנו למדים שבמשך שנים ידעו הרופאים על הסיכון שבשומן טראנס, אך השפעת החברות מנעו מלציין זאת על המוצרים. נסל חושפת כאן את מעטה השקר המכסה את טיעוני הקפיטליזם על "השוק החופשי" בו פועלים צרכנים מודעים הבוחרים בצורה מיטבית היכן לנצל את כספם. היא מראה כיצד באותה נשימה, לוחצות החברות לא לפרסם נתונים מועילים לצרכן, ומנסות להתחכם ככל הניתן עם הכללים כדי להטעות אותם. היא מראה איך ארגונים בלתי תלויים לכאורה נעזרים במחקרים ממומנים ומשרתים את האינטרסים של התאגידים ולא של שולחיהם – האזרחים. כיצד שיקולי הרווח של יצרני המים בבקבוקים מונעים השקעה באספקת מי ברז ראויים. איך רצון לרווח פוגע באיכות הסביבה, ולא כדי לספק אוכל לרעבים, אלא כדי להפוך אנשים לשמנים יותר ממה שהיו קודם.
 
אז מה לעשות? מריון נסל ממליצה קודם כל לדעת ולהבין ולהיות אזרחים ביקורתיים. הדרך לשינוי עוברת במגרש הפוליטי והציבורי. הבנה של התהליכים ומקומה של המדינה בתוכם, תשנה לא רק את מה שאנחנו אוכלים, אלא את כל העולם שאנחנו חיים בתוכו.

התפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" בעתון "הצופה"