זיהוי תבניות, ויליאם גיבסון, מאנגלית: עמנואל לוטם, כנרת- זמורה ביתן – דביר, 2007 , תשס"ח, 348 עמ', 88 ₪
קייס פולארד, בתו של מרגל בדימוס היא ציידת 'קולים' (cool hunter) . קייס סובלת מתגובות פיזיות קשות למותגים. למראה תצוגה של מותג אופנה ידוע, היא מקיאה. "יש אנשים שמספיק להם לאכול בוטן אחד כדי שראשם יתנפח לממדי כדורסל. כשזה קורה לקייס, נפשה היא המתנפחת". על בגדיה אין שום סמל מותג, היא מסירה אותם גם אם יש צורך לשייפם בפצירה. קייט, גיבורת הספר "זיהוי תבניות" של ויליאם גיבסון , שיצא לאור ב 2003 ותורגם לאחרונה לעברית,. מתפרנסת מיכולתה לחזות איך יגיבו אנשים לסמלי מותג חדשים, עניין שמושקע בו ממון רב, כידוע. באופן מופלא כלשהו מספיק לה מבט קצר על הסמל החדש כדי לפסוק.
אבא –של קייס נעלם בבוקר ה11 לספטמבר 2001. איש אינו יודע מדוע נסע לניו יורק, והאם אכן נקבעה לו פגישה במגדלים התאומים. כל הניסיונות לברר מה עלה בגורלו לא צלחו, והוא עדיין בחזקת נעדר. אמא שלה הצטרפה לכת השומעת מסרים מעולמות אחרים דרך האזנה לרעשי רקע בקלטות אודיו.
כשקייס נמצאת בלונדון, היא מתגוררת בביתו חסר העיצוב של דמיין, שיצא ליצור סרט תיעודי על חפירות בשוחות מימי מלחמת העולם הראשונה. דמיין וקייס הם מעריצים אדוקים של יצירה תמוהה המסתובבת ברשת, ומעת לעת מתפרסמים קטעים מתוכה. האם מדובר ביצירה שלמה המפורסמת לאיטה? או שמא בתעלול שיווקי מהמוצלחים שידע העולם? מתברר שהשאלה חשובה הרבה יותר ממה ששיערה קייס. היא נשכרת על ידי איש שאי אפשר לסרב לו, מקבלת כרטיס אשראי ש"אפשר לקנות בו מכוניות, לא מטוסים" ויוצאת למסע בעולם. היא טסה לטוקיו, מוסקבה וניו יורק, מסתבכת ברשת של גלובליזציה, טרור, מאפיה רוסית ותרבות תאגידית. כל זה כאשר מתחת לפני השטח פועלים כוחות תאגידיים המנווטים רצונות באמצעות "שיווק גרילה", ודמויות מפורומי אינטרנט הופכות לידידי אמת או מתבררות כיריב מתחזה.
גיבסון הוא סופר מדע בדיוני חשוב, והוא זה שטבע את המונח "סייבר-ספייס". גיבסון נחשב למייסדו של זרם ה"סייברפאנק", העוסק בקשר בין אנשים למכונות. בעברית התפרסם ספרו הקלאסי "נוירומנסר", המספר על קאובוי של תוכנות. שכיר חרב המומחה בפריצה למערכות ממוחשבות על ידי התחברות אליהן דרך מרכז העצבים של גופו. כשנכתב "נוירומנסר" רשת האינטרנט עוד היתה בתחילת דרכה. רחוקה מאד ממצבה היום. ובכל זאת הצליח גיבסון לתאר מציאות מורכבת של רשת מחשבים גלובלית. גיבסון כותב על אנשים שהופכים להיות מכונות, סייבורגים – אנשים שהחלפת אברי גוף באחרים משופרים הם שגרת חייהם. גיבורת הספר "אידורו" היא כוכבת פופ יפנית וירטואלית, שכוכב זמר אחר, בשר ודם, רוצה לשאת אותה לאישה, והספר תוהה על הגבול שבין דמיון מציאותי למציאות מדומה.
בתוך העלילה מצליח גיבסון לייצג זרמים תרבותיים מורכבים. דמותה של קייס, גיבורת הספר, מפגינה יחס דו ערכי לתרבות המותגים. מצד אחד, היא אינה יכולה לשאת אותם, עד כדי סלידה פיזית מהם. מצד שני, היא מתפרנסת מהם ויכולת האבחנה שלה היא זאת שתייצר את המותג הבא שיסחוף המונים ויעניק רווחי עתק לבעלי המניות. גם בתוך הספר משולבים לא מעט שמות של מותגים מסחריים ידועים. היחס הזה לקפיטליזם ולתרבות הצריכה – צירוף של סלידה וניסיונות התנגדות יחד עם הצטרפות רגשית והזדהות עם התפיסות הקפיטליסטיות הם תופעה חברתית מוכרת. גיבסון אינו יוצר כאן מניפסט כנגד תרבות המותגים – למרות התמונה הקודרת שהוא מציג על הדרך בה פועלות מגמות השיווק המתוחכמות בימינו.
גם היחס לחדשנות טכנולוגית בספר אינו חד משמעי. שלא כמצופה אולי מסופר מדע בדיוני, גיבסון אינו מפגין רק התלהבות מטכנולוגיה חדישה, ויש בספר גם יחס סנטימנטאלי לטכנולוגיות ישנות. כך למשל חלק מהעלילה מוקדש לקורותיהם של סוחרי מחשבים עתיקים, חלקם מחשבים מכאניים. אפשר לראות בכך נוסטלגיה סתם, אפשר גם מעין חזרה לאחור, קריאה לנסות לעצור את קצב ההתחדשות הטכנולוגית המחייב להשליך לפח מכשירים תקינים, תפיסות ומחשבות רק כי הגיעו חדשים מהם.
ספרו החדש של גיבסון שונה מ"נוירומנסר" ו"אידורו" – ספריו הקודמים. לא מדובר פה במדע בדיוני, לפחות לא במשמעות שנהוג לייחס לו. "זיהוי תבניות" מתאר את החיים כאן ועכשיו. אין פה (כמעט) שום אלמנט פנסטסטי או טכנולוגיה חדשנית ולא מוכרת.
יש שיגידו זה גורלם של סופרי מדע בדיוני, החיים במציאות הדומה לסיפור על פקיד הפטנטים שטען בתחילת המאה הקודמת שאין יותר מה להמציא. יכול להיות. "זיהוי תבניות" אינו מריר וכאוטי כמו "נוירומנסר" ו"אידורו", אולי בגלל שהטכנולוגיה כבר כאן, בסלון הבית. רשת האינטרנט היום איננה ישות תיאורטית מאיימת – מין ספר המלא בפורעי חוק, אלא מקום בו (בין השאר) רווקות יהודיות מבית טוב מוצאות חתן, ואנשים מן הישוב קוראים עיתון.
כך או כך, סופרי המדע הבדיוני, לפחות המשובחים שבהם, הם אלה המסוגלים להבין מה הטכנולוגיה שאנחנו מוקפים בה עושה לתרבות ולאנושיות. העולם ב"זיהוי תבניות" הנשמע לכאורה מוכר, הוא בעצם זר ומנוכר. ב"זיהוי תבניות" גיבסון מצליח ללכוד קטע מן העולם, לזהות תבנית בתוך המורכבות האקראית לכאורה של החיים והתרבות בצל הטכנולוגיה ובתוכה.
ומשפט לסיכום – קייס פולארד טוענת שהסיבה ליעפת (ג'ט לג) אחרי טיסה ארוכה, היא שאנחנו נעים מהר מדי. הגוף מגיע עם המטוס, בעוד שהנשמה המתנהלת לאיטה נשארת מאחור ומגיעה אליו רק כמה ימים אחר כך. ואולי באמת זה כל העניין.
William Gibson – Pattern Recognition
יתפרסם בסוף השבוע בטורי "ספר חברה תרבות" בעתון"הצופה"
הסבר יפהפה