איך מנהיג נולד והאם זה משנה

הגורו ממלגודי, ר"ק נראיין, מאנגלית: ניב סבריאגו, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2008, תשס"ח, 240 עמ', 88 ₪

ראג'ו, מדריך תיירים חביב  לשעבר ונוכל בפרוטה שהשתחרר זה עתה מהכלא, ישב ליד הנהר בשקט וחשב. לאן ילך עתה, תהה, אחרי שהפסיד את רכושו והסתכסך עם רוב קרוביו וחבריו מהימים שלפני הכלא. כפרי שעבר בסביבה טועה לחשוב אותו לאיש קדוש ומביא לו מנחה. ראג'ו שנהנה מתשומת הלב מטפח בקרב הכפריים את תדמיתו כאיש רם מעלה, ובסיוען של תקריות ואי הבנות הוא מצליח לרכוש את אמונם ולהיחשב לאיש קדוש המבורך על ידי האלים.
ראג'ו וחבריו הכפריים הם גיבורי הספר "הגורו ממלגודי" שכתב הסופר ההודי ראסיפוראם קרישנאסוואמי אייאר נראיינאסוואמי (1906-2001), הידוע בכינויו ר.ק. נראיין.  נראיין, שנפטר בגיל 95 פירסם במשך חייו הארוכים חמישה-עשר רומנים, קובצי סיפורים קצרים, קובצי מאמרים, וכן ספרי מסעות, מיתולוגיה, וזיכרונות. רבים מספריו מתרחשים בעיר מלגודי שבדרום הודו, עיר שאינה קיימת במפה ונראיין בדה לצורך סיפוריו.
הספר ראה אור לראשונה בישראל בשנת 1959 (בשם "מורה הדרך") וכעת הוא מוגש לקורא בתרגום מחודש, המלווה בהערות מועילות לקורא העברי שאינו תמיד בקי בקונטקסט התרבותי ההיסטורי והגיאוגרפי של הודו באותה תקופה.
סיפורו של "הגורו ממלגודי", המובא בקולו של הגיבור – ראג'ו, נע בשני צירי זמן מעורבים. האחד הוא תהליך התהוותו של ראג'ו כקדוש מקומי, והשני זיכרונות  וסיפורים מהעבר. ראג'ו גדל כילד כפרי שנהג לברוח מבית הספר, והפך בבגרותו למדריך תיירים אהוב וסוחר  מצליח. נקודת המפנה הייתה פגישתו עם רוזי, אשתו של ארכיאולוג חובב מערות. ראג'ו חובב הנערות מפתה אותה לעזוב את בעלה, לגור איתו ולהפוך לרקדנית נחשבת. שניהם מתערבים בקהילת האמנים, מתעשרים אך בסופו של דבר מאבדים הכל – רכוש, מעמד, משפחה וחברים.
בתמימות שכאילו אינה מודעת לעצמה, מספק ראג'ו אבחנות חברתיות חריפות, על טבעו של האדם, על העמדות הפנים, הצביעות וכל השקרים הקטנים המתחזקים את חיינו כאן בעולם הזה. הודו של שנות החמישים אינה כה רחוקה מהחיים פה, מסתבר. סיפוריו של נראיין מספקים מראה של הודו כפי שהיא נראית למי שחי בתוכה, בניגוד לאותה הודו סטריאוטיפית, המדומינת כאתר תיירות אקזוטי למשוחררי צבא משועממים הנעים בחבורות, או להוגים המחפשים בה תשובות. 
"הגורו ממלגודי" מעורר מחשבה גם מעבר לכך. המעשה המבדח בראג'ו שהפך לגורו מביא אותנו לחשוב  מהי טיבה של מנהיגות, מהי כריזמה וכיצד דברים אלה פועלים.  הספר מראה כיצד באמצעות תכנון נאות של תגובות המונהגים, יחד עם מנה הגונה של מזל, יכול אסיר משוחרר להפוך למנהיג מורם מעם. 
היום נהוג לקונן על משבר המנהיגות, לנוכח גילויים על שיטות מניפולטיביות וציניות להחריד המשמשות פרסומאים ויחצ"נים בדרכם להגביר את סיכויי המועמד שלהם לזכות בבחירות. אבל מה באשר למנהיגים הרוחניים שמהם נהוג לצפות לתכונות נעלות מאלה של הפוליטיקאי המקצועי? מה הופך אדם למנהיג רוחני? האם ביוגרפיה מפוקפקת יכולה להכשיל אדם מלהפוך לדמות נעלה? יש המפקפקים במוסד ה'מנהיג הרוחני' מעיקרו. בעיניהם  כל אותם מנהיגים רוחניים, גורואים, מקובלים עממים, אדמו"רים של חסידים ושאר אנשי שם אינם אלא "רבי ג'ו כפרה", כלומר, חבורה של שרלטנים המשטים בצאן מרעיתם וכל כוונתם לכבודם וגאוותם. כנגדם יש שיוקירו ויעריכו כל מנהיגות רוחנית באשר היא. ישנם גם כאלה המאמינים במנהיג רוחני בכל לבם, אבל  מוכנים  לזלזל בכל מנהיג רוחני השונה מזה שלהם.
 
בחקר תופעות מנהיגות במדעי החברה היה נהוג לייחס לתכונות המנהיג "מנהיגות" ו"כריזמה". משמעותה המילולית של "כריזמה" היא מתת אל. מקס וובר, מאבות הסוציולוגיה, עסק לא מעט בסוגיית מקור הסמכות של המנהיג, ותשתית הכריזמה. תיאוריות מנהיגות מאוחרות תופסות מנהיגות כזיקה בין המנהיג למונהגים. על פי תיאוריות אלו כריזמה היא מופע קיצוני של כח הזיקה. הן מגדירות כריזמה כסוג של קשר, ולקשר יש כמה שותפים. על פי התיאוריות הללו אי אפשר להפריד בין הכריזמה "עצמה" לבין האופן שבו היא באה לידי ביטוי. אדם לא יהיה כריזמטי בחלל החיצון, הכריזמה היא הקשר בינו לבין קהלו. אדמו"ר חסידי לא היה מצליח כמנהיג בחברה עסקית אמריקאית, ויש להניח שביל קלינטון לא היה נחשב כמנהיג ראוי לעדת מאמינים במסגד מסולמי או לאזרחים ברומא של ימי הקיסר לא רק בגלל שהם אינם יודעים אנגלית, אלא מאחר שכל הופעתו והשפעתו נמצאות בקונטקסט חברתי נתון.
כדרכן של קביעות סוציולוגיות רבות, סותרת גם קביעה זו את דרך החשיבה המקובלת. על פי הראייה הפסיכולוגיסטית הרווחת, מנהיג שהצליח בחברה מסוימת, היה מבטא את הכריזמה שלו גם לו היה נשתל בתרבות אחרת, באמצעות כלי התרבות שלה. על פי ראיה זו, נוח יותר לתפוס את המנהיגות והכריזמה כתכונה אישית שרק מחפשת לה מקום להתבטא, ו"מנהיג תמיד נשאר מנהיג". אלא שהתיאוריות הסוציולוגיות שהזכרתי יטענו אחרת, חקר תולדותיהם של מנהיגים, המראה שקשה לתמוך את הטענה הזו בממצאים אמפיריים כלשהם, יאשש אותה היטב.
סופו הפתוח של הספר משאיר אותנו עם השאלה, מיהו מנהיג "אמיתי", האם זה משנה כיצד הוא נוצר. והאם אפשר לדבר על אמת בהקשר זה או שהכל נמצא בעיני המתבונן ובלבו.  

יתפרסם בטורי "ספר חברה תרבות" במדור "סופרים וספרים" בעתון "הצופה" בסוף השבוע