עיר שחורה עיר לבנה

השטן בעיר הלבנה – רצח, קסם וטירוף ביריד ששינה את אמריקה, אריק לארסון, מאנגלית: אור אלכסנדרוביץ', בבל, תשס"ח, 535 עמ', 88 ש"ח

הימים ימי סוף המאה ה-19, בפריז הושלמה התערוכה העולמית הגדולה, אותה תערוכה בה נבנה מגדל אייפל, הגבוה והמרשים. אנשי ארצות הברית של אמריקה רוצים  גם הם לבנות עיר, עם מגדל וראשו בשמים, לעשות להם שם.
שיקגו. העיר שהשתקמה אך בקושי מהשרפה הגדולה של 1871, רצתה שהמשימה הנכבדה תוטל על שכמה. שיקגו, כך הבטיחו, תהיה העיר בה ייבנה היריד העולמי הגדול ביותר בהיסטוריה. גדול יותר, מרהיב יותר, נוצץ. פרנסי שיקגו, ניסו להרים קרנה של עירם, שנחשבה אז בעיני החברה האריסטוקרטית של ניו יורק לעיר פרובינציאלית, עירם של סוחרי בשר לא מתוחכמים. התחרות היתה קשה, אך שיקגו זכתה ונבחרה להיות העיר. על המשימה הופקד אדריכל רב כישרונות, דניאל ברנהיים. בעזרת טובי האדריכלים האמריקאיים של זמנו, בלוח זמנים כמעט בלתי אפשרי, הושלם " היריד הקולומביאני" – על שם קולומבוס, כמובן. היריד שזכה לכינוי "העיר הלבנה".
באותו זמן לערך, הגיע לעיר צעיר שאפתן, שכינה עצמו הנרי הולמס. צעיר שרצה לבנות את עצמו מבחינה כלכלית, לגרוף ממון ולהתקדם בחברה. לימים התברר כי אותו הולמס, מלבד היותו נוכל ערמומי, היה רוצח סדרתי שהותיר אחריו שובל של גופות, בעיקר של נשים צעירות.
"השטן בעיר הלבנה – רצח, קסם וטירוף ביריד ששינה את אמריקה", שכתב אריק לארסון, מספר את סיפורם של שני אלה. את סיפור בניית היריד המרהיב, ורשת הקורים שטווה הולמס הנכלולי לתפיסת קרבנותיו התמימים ורציחתם. לעתים גם מכר את שרידי גופותיהם לאוניברסיטאות לצורך מחקר. חשוב לדעת כי הספר איננו בדיה ספרותית, הוא מבוסס על עובדות היסטוריות, ונכתב לאחר מחקר מדוקדק. הספר רצוף הפניות למקורות ראשוניים בני אותו זמן. מצד שני, זהו לא ספר מחקרי בלבד, אלא יצירה ספרותית. כמקובל בכתיבה מסוג זה, מרשה לעצמו המחבר להשלים אירועים ותיאורים, מחשבות ושיחות שלא תועדו, לטובת הסיפור ורציפותו.
לארסון כותב היטב, ומצליח לשלב בין הסיפורים. ולמרות שמצאתי את עצמי לעתים תוהה ואובד בשלל כל השמות ופרטי הפרטים אודות בנין זה ואחר, או עוד נערה אלמונית שמותה מצא אותה –  הספר מעניין,
 
בנערותי היינו מסווגים סרטי מתח ופעולה על פי קריטריון הגד"ק. (גופות לדקה) כמה גופות לדקה נראה כבר בשלב הכותרות של הסרט. "השטן בעיר הלבנה" היה זוכה למקום של כבוד על פי הקריטריון הזה. אלא שכאמור, מדובר בסיפור אמיתי. הנרצחים אנשים של ממש היו, ולא דמויות בדויות או ניצבים  שנשכרו ליום אחד. לארסון מנסה לזעזע, לרגש ולטלטל את קוראיו. אבל ממש כמו ששר מאיר אריאל "האלה שיורים שם ברחוב – האם זה אמיתי? /האלה שיורים שם ברחוב – האם זה אמיתי?/האם זה קטע חדשות רטוב -/או סרט איכותי? " (מאיר אריאל – מתוך השיר "קוצים א")
 – היום לבנו גס כבר בסיפורי מיתות משונות.    
 
ספרי מתח, היסטוריים ובדויים נכתבו לאין ספור. גם ספרים המתעדים התמודדות של צוות עם פרויקט ענק, הם ז'אנר מוכר. כך למשל הספר (המצוין) "נשמתה של מכונה חדשה" המספר על תהליך בניתו של מחשב, שכתב טרייסי קדר (1985), ועוד.
לארסון מחבר שני סיפורים, הפרויקט ההולך ונבנה למרות כל הקשיים, ומנגד הרוצח הנכלולי המחפש קרבנות חסרי ישע. אמת, שני האירועים התרחשו בקרבת מקום ובאותו זמן, אך הפיכתם לנאראטיב אחד, אינה מקרית, שכן אירועים רבים התרחשו באותו זמן. לארסון מנסה ליצור סינתזה בין שני הסיפורים, שלכאורה רחוקים זה מזה, גם במהותם וגם בסוג הספר שהיינו מצפים לקרוא אודותיהם. בעשותו כך, הוא מבקש  להבנות אצל הקורא את הניגוד שבין הטבע לתרבות. בין העיר הלבנה – התערוכה המציגה את הישגי האדם (הלבן?) לעיר השחורה, בה נערות תמימות נרצחות ואיש אינו יודע לאן נעלמו. הטבע – בה יצא האדם רע מנעוריו, והתרבות – בה הדחפים נשלטים, המים צלולים והשירותים נקיים ובניסוח שלו:

לארסון לוקח את נאראטיב הנאורות – האדם ככובש את הטבע – צעד אחד נוסף, אל תוך הקפיטליזם הניאו ליברלי וערכיו. הטבע כבר אינו מדבר, והתרבות אינה רק טכנולוגיה. הטבע הוא המעמד הנמוך, המצטופף בפרברים מזוהמים, הנשכר ומפוטר לעת צורך. המון נקלה ונבזה. לעומתו – העיר הלבנה, "כפי שעיר יכולה וצריכה להיות". עיר שבה הכל עובד כראוי, לעילא ולעילא, אך את הזכות לחיות בה קונים במזומן. מהדרך בה הוא מתייחס לשביתות ולארגונים פועלים נראה כי לארסון משייך אותם לצד האפל, השחור. אילו שלמען יום עבודה של שמונה שעות יוותרו על חזון העיר הלבנה.  לארסון, ורבים הם אלה התומכים בדעותיו, מתעלם, או שמא מעלים את נחיצותה של העיר השחורה, לטובתה של זו הלבנה. העיר המתוקנת לא יכולה להתקיים ללא גדודי משרתים ועובדים בשכר רעב המנקים ומבריקים אותה לטובתם של מעמד הנהנים. לפעמים יהיו אלה אזרחים של המדינה, ולפעמים ייובאו מהגרי עבודה לשם כך. לארסון יודע להציג את הארכיטקט הגיבור, שידע לעמוד במשימה כנגד כל הסיכויים, מול ארגוני עובדים ופקידים ביורוקרטיים שרצו לשמור על הקופה הציבורית, ויכל להם. שיקגו זכתה בתערוכה הקולומביאנית, ובתפקיד המגדל שראשו בשמים עמד גלגל ענק, המאפשר למשתתפים לעלות מעלה מעלה ולו לרגע לחשוב שאכן זה מקומם. הוא לא עוצר ושואל מהו המחיר של שיגיונות כאלה. ומה טיבה של הקידמה שנוצרה בדמם של עשרות פועלים מתים, שאיש אינו זוכר. לדעתו – זהו מחיר ראוי בשביל עיר לבנה.