בבית חיכו לי הפתעות נעימות יותר. עלון של "צער בעלי חיים" וידיעון של אגודת הרוקחים הדפיסו טקסטים קצרים שלי ושלחו לי עותקים. התיישבתי במטבח, קראתי אותם ושמחתי. אמא פרשה לחדר השינה. אני חושב שלא הופתעתי למראה הטקסטים המודפסים. כבר כשהייתי בן שבע-עשרה יכולתי לקרוא לעצמי סופר, אבל לא העזתי. היה לי ברור, החניכות שאליה אתקבל במוקדם או במאוחר אינה אלא שלב מעבר. האמת היא שרציתי לכתוב כמקצוע ראשי, ואפילו להתחיל מיד. לא ידעתי כמובן איך לעשות זאת ולכן הייתי עצוב. הנחתי את שני העותקים ופתחתי את המעטפה הנוספת. אלה היו כתבי-יד שלא התקבלו. קראתי אותם שוב ושאלתי את עצמי מדוע נדחו. את כתבי-היד שמצבם עוד היה סביר הכנסתי למעטפות חדשות ושלחתי למערכות של עיתונים אחרים. (עמ'7)
ויגנד הוא נער בן שבע עשרה שנזרק מבית הספר ומתלווה לאמו המנסה למצוא עבורו עבודה כשוליה. הוא אינו מתקבל לעבודה כגנן, כי השכלתו נמוכה מדי. הוא מסתובב ברחובות ומאזין למלים, טועם מהם וחושב כיצד יהפוך אירועים של יום יום לפרוזה. הוא מנהל מערכת יחסים מאופקת מדי עם חברתו גודרון, ותוהה על הראשונות. זמן קצר אחרי שאמו מוצאת לו עבודה כמתלמד בחברת הובלות, הוא מתחיל לכתוב בעיתון יומי, ונאלץ לנהל חיים כפולים. מתלמד זוטר בבוקר, וכתב באירועים בשעות הערב. ויגרד הוא גיבורו של הספר "אישה דירה רומן" שכתב וילהלם גנצינו ב 2003 ותורגם לאחרונה לעברית. וילהלם גנצינו, סופר מוערך שזכה לפרסים רבים, נולד ב1943 במאנהיים, עבד בכמה עיתונים ככתב וכעורך. ב 1965 התפרסם ספרו הראשון.
הספר נכתב כסיפור ביוגרפי של ויגנד, המתאר את חייו בצעירותו וכיצד הפך למי שהוא היום.
ויגנד יוצר קשרים מורכבים עם נשים, שונות ורחוקות כל כך זו מזו, אך יחד יוצרות את הפסיפס המורכב של אישיותו המתעצבת. הוא מתנסה בתהילה המפוקפקת הכרוכה בהיות האדם עיתונאי, במתנות החינם שהוא מקבל מאלה המבקשים שיכתוב אודותם, ובבקר, כמו קלארק קנט במהופך, הוא חוזר להיות מתלמד זוטר.
ויגנד מתמודד עם השינויים בחייו וזוכה בבגרות תוך כדי התבוננות מפוכחת במציאות החברתית, בקשייה ובהעמדת הפנים שלה. מציאות בדויה המנסה ליצור מכובדות בורגנית בתוך עולם קשה, חסר רחמים ולעתים נלעג.
"אישה דירה רומן" הוא ספר הרווי באהבת כתיבה, ובאהבה לאנושיות. ספר נוקב באבחנותיו אך בד בבד נעים לקריאה. וליהלם גנצינו לא לועג לגיבוריו הקטנים, ונפשו יוצאת אליהם בעליבותם. הסיפור המובא בקולו של ויגנד זורם ושוטף, משכנע בדמותו ככותב וסופר לעתיד. ויגנד מתאר באירוניה רחומה את חיי היום יום, עם כעסיהם הקטנים ונחמותיהם הפעוטות. את הגאווה הנאחזת בניצחון חסר ערך על השגרה האפורה, ועל הרצון להתחמק מכל זה ולהיות איש כותב.
לעתים רחוקות אתה מוצא ספר כזה, שזורם אליך ומתפתל בכף ידך כחתול המבקש ליטוף, נקרא כמעט מאליו בנשימה אחת. אין פה עלילות גבורה מרחיקות לכת, מטוסים לא מתפוצצים אל עבר מכוניות חונות, והגיבור לא מציל את נערתו מבנין קורס בלהבות. הכל זורם אט אט בנעימות אפרורית העטויה בעצב מתוק, קוסמי.
אישה דירה רומן, וילהלם גנצינו, מגרמנית: רחל בר חיים, הוצאת בבל, 2008,תשס"ח, 160 עמ', 88 ₪