אז ישבנו שם, החזקנו ידיים וצפינו בבוקר העולה. כעבור זמן-מה היא החלה לשיר. זה היה שיר עצוב, בן מאות שנים. בלדה. היא סיפרה על מתאבק זקן בשם טמוקלס, מתאבק שמעולם לא הובס בקרב. הוא האמין שהוא גדול המתאבקים עלי אדמות. לבסוף הוא השמיע קריאת תיגר מעל ראש הר, ומכיוון שהמקום היה קרוב מדי לביתם, האלים הגיבו במהירות: למחרת הגיע אל העיר ילד נכה רכוב על גבו של כלב פרא ענקי. הם נאבקו במשך שלושה ימים ושלושה לילות. ובלילה הרביעי שבר הילד את גבו והותיר אותו שרוע בשדה. ובכל מקום שבו נספג דמו בקרקע צמח הסטריג'פלאור, כפי שאמט קורא לו, הפרח שותה הדם הזוחל ללא שורשים כל הלילה בחיפוש אחר רוחו האבודה של האלוף שהתבוסס בדם קורבנותיו. אך רוחו של טמוקלס נעלמה מעל פני האדמה, לכן הפרחים חייבים להמשיך לחפש לנצח. סיפור פשוט יותר מסיפוריו של אייסכילוס, אבל אנחנו אנשים פשוטים יותר משהיינו פעם, במיוחד תושבי היבשה. חוץ מזה, זה לא הסיפור האמיתי.( עמ' 19)
קונראד נמיקוס, הידוע בזמנים אחרים בשמות אחרים, הוא מהאנשים שנותרו בכדור הארץ אחרי "שלשת הימים" בהם חרב כמעט כל הכדור במלחמה גרעינית. בני האדם גולים מארצם, כדי לשמש כמהגרי עבודה, חוטבי עצים ושואבי מים בעולמות רחוקים. על כדור הארץ נותרו ארבעה מיליון אנשים בסך הכל. יחד איתם חיים יצורים משונים, מוטנטים, שהם תוצרים של העיוות הנגרם מנשורת גרעינית וגם, באורח מופלא, התגשמות בשר ודם של יצורים מהאגדות. רוב שטחה של הארץ שייך לוגאנים, גזע של חייזרים כחולי עור יפי מראה, המעונינים להפוך את הארץ לאתר תיירות.
קונראד נמיקוס מתבקש ללוות אחד מהם – חייזר ווגאני עשיר ורב השפעה המגיע לכדור הארץ, למסע כתיבה. הטיול הזה ככל הנראה, יקבע את עתידה של האנושות ואת עתידו של כדור הארץ, ומה שנשאר ממנו. כוונותיו של אותו חייזר אינן ידועות, ומעשיו אינם רצויים.
"בן אלמוות" הוא ספרו הראשון של רוג'ר זילאזני (1937-1995 ) סופר מדע בדיוני ופנטזיה אמריקאי. זילאזני נודע בסיפורים הקצרים ובסדרת ספרי "אמבר" שכתב. את פרס ה"הוגו" הראשון שלו קיבל זילאזני על הספר "בן אלמוות". (יחד עם הספר הקלאסי "חולית" של פרנק הרברט.) בפרס "הוגו" זכה שש פעמים בסך הכל ועוד שלש פעמים בפרס "נבולה", שני אלה הם העיטורים הגבוהים ביותר שיכול לקבל סופר מדע בדיוני. גם בישראל הוא זכה להצלחה מרובה, ועשרות מספריו תורגמו לעברית. זוהי, ככל הידוע לי, הפעם הראשונה שמתורגם לעברית ספרו הראשון.
"בן אלמוות" הוא ספר דיסטופי, מתאר מציאות בה כל הפאר וההדר אבדו, ואיש אינו נותר כדי לבכות עליהם. נמיקוס, בן התרבות היוונית חוזר ומתרפק עליהם ועל המיתוסים הישנים של הגיבורים אנשי השם. בשלב מוקדם יותר של חייו, היה נמיקוס טרוריסט ונלחם בכל כוחו בווגאנים. עכשיו הוא נדרש להגן על אחד מהם. עלילת הספר נמשכת כשעיקרה הרצון לגלות מיהו נמיקוס, האיש ללא גיל, ומה רוצים הווגאנים לעשות לכדור הארץ האומלל, תוך כדי סיור בחורבות וקרבות אלימים במיוחד. העלילה מסתבכת, לעתים לחינם, וזילאזני נאלץ לחלץ את גיבוריו מצרות מורכבות שלא לגמרי ברור כיצד הגיעו אליהן. נמיקוס נדרש לפעול למען כדור הארץ ואנשיו, להציל אותם מעצמם כשלעתים לא ברור האם מחויבותו העמוקה היא לאנושות, לאנושיות או לקוד הכבוד היווני קלאסי.
"בן האלמוות" אינו פסגת יצירתו של זילאזני אלא רק תחילתה. ניתן לראות כבר כאן רעיונות שהעסיקו אותו אחר כך בהרחבה בספריו הרבים – אלים ומיתוסים אודותם, חלקם קלאסיים וחלקן מיתולוגיות שהמציא זילאזני בעצמו. (עוד על האלים ביצירתו של זילאזני אפשר לקרוא במאמרו של אלי אשד "גם האלים הם בני אדם"). לא יצירת מופת חד פעמית, אבל בהחלט מדע בדיוני של ממש, שלא נס ליחו, לחובבי הז'אנר.
בן אלמוות, רוג'ר זילאזני, מאנגלית: רז גרינברג, הוצאות ינשוף ומובי דיק, 2008, תשס"ט, 250 עמ', 94 ₪
גם לקרוא את הספר, אבל בעיקר לחזור לסדרת אמבר…