ההודעה במייל הפנימי נשמעה חשודה למדי. "ועדת תרבות מזמינה אתכם לטיול לאור ירח בחוורי מצדה, ארוחה במאהל בדואי עם פוקצ'ה המוכנת לנגד עיניכם. לאורך הלילה שירים ותחרויות משעשעות. היציאה בשש בערב מהמשרד, חזרה בשש בבקר". טיול לאור ירח? לא נראה לי. אצלנו בעדה לא מקובל לטייל בלילה עם כל מיני בחורות שהן לא מהמשפחה שלי בכלל. ויותר טוב לישון בשעות כאלה. אני לא מבין את ענין ה"פוקצ'ה המוכנה לנגד עיניכם". נשמע לי ברברי. לא מספיק שצדים את הפוקצ'ות החמודות ועושים מהם סטייק, זה צריך להיות לנגד עינינו?

 גם עניין המאהל הבדואי היה משונה. ועדת תרבות הבטיחה שהכל כשר בהשגחת הרבנות. ולא, לא בהשגחת הרב הראשי של רהט, אלא של אחד רבינוביץ' ממעלה אדומים. גם כן בדואי, חשבתי. גם הקונספט של השירים המשעשעים לא ממש נראה לי. נכון, שיר מגרש את החושך בלילה, שיר מחזק את הלב בימים קשים. אבל למה לגרש את החושך? הרי הוא ילד טוב. וחוורי מצדה? מה זה למען השם חוורי מצדה? בהתחלה חשבתי שמדובר בסוג מיוחד של עכברי מדבר, אבל לא הבנתי למה צריך לטייל אצלם. מישהי אחרת מהמשרד הציעה שזה כמו החוורים בפייסבוק, רק במצדה. ובטח יהיה קר, אמרו כולם. צריך לקחת מעיל ומחממי אזניים.

לא נראה לי כל הענין הזה, בהחלט לא. שנית מצדה לא תיפול, אמרתי לעצמי, אני לטיול הזה לא הולך. 

אלא מה, בישיבת ההנהלה השבועית, כשהבוס הגדול דיבר על מחויבותנו להביא עובדים לטיול, נזכרתי בסיפור ישן. "אמא מעירה את הבן שלה בבקר. קום- מאוחר, אתה צריך ללכת לבית הספר. אבל אמא, אומר לה הבן, אני לא רוצה ללכת לבית הספר. המורים שונאים אותי, והילדים צוחקים עלי. קום, קום, אומרת לו האמא. אתה חייב ללכת, אתה המנהל."

החלטתי לאזור רוח קרב ולהתגבר על הכל. כשאין ברירה,אז אין ברירה, ניסיתי לעודד את עצמי. עשית כבר דברים גרועים מאלה בשביל כסף, ובכלל –   Some times a Man got to do what a man got to do. 

יהיה קר? אני לא קר לי, קטן עלי. ועם החושך אתמודד בקלות בעזרת הפנס החדש שלי, שקניתי ביבוא אישי מהונג קונג. אני אוהב פנסים, אבל הפנס הזה הוא משהו מיוחד, פנס כזה – לא ראתה שפחה על הים. ולמעשה, גם אם היא הייתה רואה, זה הדבר האחרון שהייתה מצליחה לראות. הכנתי גם תכנית אלטרנטיבית לרעיון הנואל לפי אעבוד עד שש בערב ומשם אסע לטיול ואחזור בשש בבקר. חשבתי שאחרי הישיבה השבועית אסע הביתה, אארוז חיש קל ואלך לישון. השעון יעיר אותי בחמש, ואני אכבה אותו. ואז אתעורר מבוהל בשש ואסע מהר, בתקווה לא לאחר את ההסעה.

זה לא הלך כל כך. יצאתי מאוחר מהעבודה, הגעתי הביתה וחיפשתי שעה כל מיני דברים שהייתי צריך, אבל לפחות קיימתי את החלק של לנסוע מהר ולפחד שאני מאחר.

אחרי  נסיעה קלה, הגענו לים המלח. אומרים שהמפלס עלה קצת, לא הבחנתי בזה בחושך. המשכנו למצדה, כשבדרך היינו אמורים לעצור במאהל הבדואי ולשתות שם קפה. כמובן שהחמצנו את המאהל והיינו צריכים לחזור. חשבנו שנפגוש איזה בדואי זקן, שינפנף לנו בענף בוער של עץ, או לפחות עשוי מזנב של עז. אז זהו שלא. בפניה המתינה לנו גברת אחת, והאירה, אוי לאותה בושה, בטלפון הסלולארי שלה. היא הובילה אותנו למאהל הבדואי. שלא היה בדיוק מאהל, ולא היה שם אף בדואי. היו המון מזרנים על הרצפה, אבל זה יש גם אצל מדריכי יוגה. והקפה, שומו שמיים, קפה של עלית.

מילא, לא יהיה בדואי. לפחות נצא לראות את החוורים לאור הירח. אומרים שהחוורים האלו נראים יופי, רק שבלילה לא ממש רואים. כלומר, בטיול לאור ירח רואים. אלא מה, הירח שלנו לא הגיע. היו לו התחייבויות קודמות ככל הנראה, וזריחה מלאה לא התאימה לו ככה בתחילת החודש. גם הקור היה די חמים למעשה. לא קר, לא ירח ולא בדואי, אמרתי לעצמי בהגיענו, אז נתחיל כל יום להתעמל.

 יצאנו לדרך לאור לפידים מפלסטיק, כולם שרו "אנו נושאים לפידים" והיו מאד מרוצים מעצמם על הרעיון המקורי. אלא מה הלפידים כבו אחרי כמה דקות. אני השווצתי עם הפנס והלכתי לי עם גברת ו, בשקט מאחור, לדבר על החיים. המדריך ניסה להסביר לנו כל מיני דברים, לא ממש הלך. לא נורא, אני אף  פעם לא מקשיב למדריכים בטיולים. ממילא הכל מתערבב לי. הרומאים עם הפרה-קמבריום. ובחושך הכל נראה דומה. אחרי צעדה מתונה עלינו לאוטובוסים ונסענו בחזרה למאהל של הבדואי האשכנזי. הבדואי עשה לנו תחרות זיהוי שירים בנוסח לא נפסיק לשיר, וסיפר בדיחות לא מצחיקות. אחר כך רקדו קצת, ושרו.היתה מוזיקה בקולי קולות. כל עכברי המדבר ויחמוריו התהפכו על מיטותיהם, תחבו עוד קמצוץ של צמר גפן לאזניים וניסו לישון. גם אני רציתי לישון. חילקו לנו, באופן לא מהוגן בעליל, בריזרים קרים. אני נדרתי לשתות רק דברים טבעיים ונטולי אלכוהול, ולכן לא נגעתי בבריזרים האלה. לקחתי לעצמי בקבוק בירה במקום.  ואכלו קצת. ורקדו. ושרו. ואכלו. ודיברו. ורקדו. קצת ישנתי לי בצד. וכולם רקדו. ואכלו. ורקדו. ושרו. ואת הפוקצ'ות בכלל הכינו בצד, בחושך, לא לנגד עיני.

===

פואנטה? אין שום פואנטה. בחמש בבקר הגעתי הביתה והלכתי לישון. חלמתי שהטלפון מצלצל וצריכים למסור לי הודעה מאד חשובה. התעוררתי והקשבתי להודעה המוקלטת. הישיבה ביום ראשון נדחתה משבע וחצי לאחת עשרה.