ככל הנראה לא נוכל, אבל לא יזיק לנסות

"כדי למשוך חברות כמו זו שלך…שיטחנו הרים, גילחנו יערות עד, ייבשנו ביצות, הסטנו   מסלולי נהרות והזזנו ערים…הכול על מנת להקל עליך ועל החברה שלך לעשות כאן עסקים" (מודעה של ממשלת הפיליפינים בכתב-העת פורצ'ן – מובאת בספר "כשהתאגידים שולטים" מאת   דיוויד קורטן)

הספר "התנגשות הציביליזציות" שכתב סמואל הנטינגטון (נכתב בשנת 1996 ויצא לאור בעברית בשנת 2003 בהוצאת "שלם") טען כי לאחר המלחמה הקרה, העולם צפוי להדרדר לעימותים שהבסיס להם הוא הזדהות תרבותית עמוקה. למרות שהספר לא התייחס לעימותים בין הנצרות והאיסלאם, לאחר הפיגוע במגדלים התאומים הוא  זכה לפופולאריות רבה כמי שכביכול צפה את העתיד להתרחש.

בשנת 2002 עמד הרב זקס ב"גראונד זירו", מקום חורבנם של המגדלים התאומים יחד עם אנשי דת מהעולם כולו. ארכיבישוף, אימאם רב וגורו עמדו במקום אחד והתפללו, איש איש לאלוהיו. אותם רגעים הובילו את הרב זקס, רבה הראשי של אנגליה, לכתוב על המימד המוסרי של העולם הגלובלי. בספרו "לכבוד השוני – כיצד נוכל למנוע את התנגשות התרבויות", מבקש הרב לפעול בין מאמיני הדתות הרבים, ולהביאם לראייה אחרת של העולם.
לספר, שיצא לאור ב2003  ותורגם לאחרונה לעברית, שאיפות מרחיקות לכת. כנרמז משמו, יש בספר להציע חלופה לחזונו  הקודר  של הנטינגטון.    הרב זקס מבקש לטעון בזכותה של השקפת עולם המכבדת את השוני בין בני האדם וליצור מצע של הידברות בין השונים. הרב מוטרד מהמצב הגלובלי, וטוען, במשפט שכבר היה לקלישאת ספרי עצות, כי "אם הדת לא תהיה חלק מהפתרון, היא לבטח תהיה חלק מהבעיה."
בספר, המורכב מעשרה  מאמרים, מנסה הרב זקס ליצור בסיס חילופי לחילוניות המודרנית, ולספקנות הפוסט מודרנית ולהביא אותנו לעולם של תקווה משותפת והרמוניה רב דתית.
לאחר פתח דבר ממצה, המחבר פותח בדיון על "הגלובליזציה  וקלקוליה", על היבטיה הכלכליים והתרבותיים. הוא מתמודד עם "השד האפלטוני" – הטיעון לפיו האוניברסאלי נעלה מהפרטיקולרי. הרב זקס, טוען לאורך כל הספר כי הכלכלה אינה רק חוקים דטרמיניסטיים ויש בה מקום לשיקולים מוסריים, ומנסה להציג את מוסר היהדות כדרך לבחון את ההתנהגות הכלכלית של זמננו, ובראשה את מה שהוא מכנה "גלובליזציה". לטעמו הדתות הגדולות, העתיקות, יש בכוחן לתת מצפן מוסרי וכיון חדש ישן לעולם כולו. כיון שישאף לעולם טוב יותר, ראוי יותר לחיות בו. עולם בו הפערים לא יהיו גדולים כל כך בין מדינות ובתוכן. הרב זקס מדבר בשבחן של יצירתיות ופיתוח, אך מבקש שאלה לא יכלו את משאביו המדלדלים של העולם, על חשבון הדורות העתידים להיוולד.  הרב זקס מסיים את ספרו בתקווה לעבור מיחסים המבוססים של חוזה, לכאלה הנשענים על ברית, שהיא 'הסוג החשוב ביותר של מערכת יחסים, הטעון במשמעות דתית ומוסרית'.
ספרו של הרב זקס, הוא ספר מעניין ולעתים מאתגר. הרב זקס מצליח לפרוש קשת רחבה של רעיונות, סוקר  בידענות הרבה מגוון רחב של כתבים מהספרות וההגות העולמית, ומסתייע  בציטוטים והפניות רבות להוגים חשובים. עם זאת הוא מצליח להציג רעיונותיו באופן רהוט קריא ובהיר.

שוק חופשי וסובלנות

שני רעיונות מרכזיים יוצרים את תשתיתו הרעיונית של הספר. הראשון הוא קריאה לסובלנות בין דתיים.

 "אנחנו זקוקים אפוא לא רק לתאולוגיה של המשותף, העומדת על העקרונות האוניברסליים של האנושות, אלא גם לתאולוגיה של השוני. כזו שתסביר מדוע לשום ציוויליזציה אין זכות לכפות עצמה על אחרים בכוח; מדוע א-להים מבקש מאיתנו לכבד את חירותם ואת כבודם של מי שאינם כמונו."(מתוך 'פתח דבר')

אומר ולא אבוש, התקשיתי להבין את דבריו של הרב, היהודי המאמין, בזכות אחווה בין דתית. מהי הגישה שהיא "יותר מסובלנות סתם", שהוא מבקש להציע. האם מדובר כאן בשיתוף פעולה טקטי, אסטרטגי או תיאולוגי. כיצד אמונה ברבגוניות מתיישבת עם אמונה באל אחד, ספציפי המצווה לא לעבוד אלוהים אחרים על פניו. לא הבנתי גם מה מקום יהיה בעולם של דתיים מונותיאיסטים לכופרים, אתאיסטים או סתם גנוסטים.
הרעיון השני, עליו אבקש מעט להרחיב הוא תרומתו המוסרית של רעיון השוק החופשי לעולם.  "השוק החופשי", לדבריו,  הוא הדרך הנכונה להביא אושר ועושר לעולם. לטעמו "היהדות , על רקע מוסרי ורוחני, העדיפה את כלכלת השוק" (עמ' 81 – ההדגשה במקור). בשיח הציבורי יש מעט מדי דיון על היסודות האידיאולוגיים של הכלכלה, ויותר מדי פעמים היא מוצגת כחוק טבע, משל הייתה פיזיקה או ביולוגיה. הרב זקס  מבקש לדון בענייני כלכלה מנקודת מבט מוסרית יהודית ועל כך יש לברך, אך לצערי דיונו אינו מספק, ואף מעורר תמיהות קשות.
לטעמי יש כאן כשלים מהותיים בטיעון ובניתוח. הרב זקס מנסה בספרו להלחם באותם יריבים ותיקים, הקומוניזם והנצרות הקתולית. אני סבור שרב המבקש להלחם בעוולות העולם הזה, יכול כעת לנוח ממלחמתו בנצרות הקתולית והקומוניזם. שני רעיונות, שגם אם נותרו להם לא מעט תומכים, אינם קובעים את סדר היום הגלובלי. אך הוא אינו מוותר,ובמלחמתו הרעיונית בהם הוא מאמץ את הקפיטליזם הניאו ליברלי, כאילו הוא החלופה היחידה. לקפיטליזם יש הרבה טעמים, אינו דומה הקפיטליזם הצרפתי, המבקש שבוע עבודה מקוצר, לזה הדרום קוריאני המבטיח קפיטליזם של מדינה. קשה לומר כי השיטה הגרמנית, בה העובדים הם חלק מההנהלה, והקפיטליזם הסקנדינבי אינם קיימים. לא כל העולם הוא בורסת הסחורות של ארצות הברית.
הספר יוצא מתוך הפרדיגמה הניאו ליברלית. למרות היומרה לבחון מחדש את הקפיטליזם הגלובלי  הוא אינו מסוגל להסתכל בו במבט ביקורתי – חיצוני.
הרב זקס משתמש במונחים "שוק חפשי ו"כלכלה חופשית". חשוב לזכור כי "השוק החופשי" אינו תיאור מצב קיים אלא מטאפורה. כזו שבאמצעות שימוש במושגים נעימים מבקשת להצדיק  משטר חוקתי, משטר המאפשר התנהגות עסקית אחת ואוסר אחרת. כך למשל גביית מסים נחשבת לדבר רע, בעוד שאכיפה קפדנית של חוקי "קניין רוחני" נחשבת לדבר טוב. גרעון תקציבי שאינו מאפשר פתיחת בתי חולים טוב לחופש, והפקת תרופות לאיידס במחיר מוזל היא דבר רע לחרות האנושית. (בכלל, הקפיטליזם הניאו ליברלי עתיר מטאפורות אופטימיות. "צמיחה" למשל. מלה מעוררת דימוי של לבלוב אין סופי.).
בנוסף לשימוש במושגי הכלכלה הניאו ליברלית, הם משוקעים עמוק בתוך הגותו של הרב הנפרשת לאורך דפי הספר. הרב זקס מאמץ באופן בלתי ביקורתי את השיח הליברטריאני הקושר בין זכות הקניין לחירות, ושוכח כי זכות הקניין תורמת אך ורק  לחירותו של מי שיש לו  קניין להיאחז בו. מי שאין לו, מקבל את "החירות לישון מתחת לגשר" כמאמר הפתגם.
דוגמא לכך תוכלו למצוא בציטוט מדבריו של דייויד לנדס, שמביא הרב זקס כאסמכתא. לנדס טוען כי

 "לדידו של המקרא, חילול זכויות הקניין בידי שליט הוא מהחמורות שבשחיתויות. היהדות היא דתו של עם שנולד מתוך עבדות ונכסף לחירות. חטאה הגדול של העבדות כלפי האדם הוא שהיא שוללת את הבעלות על העושר שהוא יצר." (עמ' 81).

אני מודה שקראתי פעמיים את הפסקה הזו כדי להיווכח שלא טעיתי בהבנתה. הזהו "חטאה הגדול" של העבדות? שלילת הבעלות על העושר? אתמהה.
שעבוד נפשי ורוחני של אדם, הפיכתו לחפץ ושליטה בכל אורחות חייו ומותו, אינה כלום. העיקר הוא השלילה של הבעלות על העושר שהוא יוצר. לשיטתו כל מטרתה של יציאת מצרים הייתה לעבוד את כלי הכסף וכלי הזהב ששאלה אישה משכנתה. (מעניין אגב לראות את הקרבה שבטיעון הזה לטיעון המרקסיסטי המבסס את הכול על שלילת פירות היצור מהעובד).
הרב זקס ממשיך בתמיכתו בעקרונות ליברטריאנים ומגלה לני כי היהדות תומכת ב"ממשלה מוגבלת". ("ממשלה מוגבלת" אינו כינוי גנאי לממשלה שאינה נושאת חן בעיניך, אלא שיטה כלכלית בה הממשלה מצמצמת באופן יחסי את פעילותה הרגולטורית בתחום הכלכלי) וכך, בהסתמך על התנגדות שמואל למלך (שמואל א' פרק ח')  הוא אומר "קיומה של ממשלה מוצדק בכך שבהעדר כוח מרכזי, המגן על הפרט מפני חוסר חוק מחד גיסא ופלישה מבחוץ מאידך גיסא, זכויות אלה לא  ישמרו כלל….במקרא מבקש אלוהים שבני אדם חופשיים יעבדו אותו מרצונם החופשי, ושניים מהעזים במגיניה של החירות הם הקניין הפרטי והעצמאות הכלכלית". (עמ' 82). טיעון זה תקף בקושי. הרב זקס מדלג על אלפי שנות היסטוריה. מערבב מונרכיה לא חוקתית הכפופה לשרירות לב של מלך אבסולוטי, עם מערכת דמוקרטית שנציגיה הם נבחרים מתוך הציבור. מערכת שמטרתה ליצור, כפי שהיטיב לנסח אברהם לינקולן: "שלטון העם, ע"י העם, למען העם".

האמנם

על שני יסודות רופפים אלה ממשיך הרב ומספר לנו כי בסופו של דבר הקפיטליזם הגלובלי הוא זה שהביא צמיחה ופריחה לכל העולם. מסקנתו היא ש"הרבנים אהדו את השוק ואת התחרות, משום שהם יצרו עושר, הורידו מחירים, הגדילו את הבחירה, הפחיתו את ממדיו המוחלטים של העוני, ובמרוצת הזמן אפשרו לאדם שליטה גוברת על סביבתו". (עמ' 87).
העניין המתמיה בסדרת הטיעונים הקלושים הללו, הוא שבפתיחה לספר, המחבר פורט כרוכל את כל המתנגדים לדעותיו. מנעמי קליין ועד לג'וזף שטיגליץ,  אך למרות הסקירה המורחבת שהוא עושה בפתיחה לספר, נראה כי אף אחד מהרעיונות המוזכרים שם לא התקבלו במשנתו, ומה שיותר חשוב, הוא אינו טורח להתמודד איתם.
כשהרב זקס טוען כי "עצם המעשה של עסקת השוק הוא גילומו העילאי של רעיון כבוד השוני",  הוא אינו שואל את עצמו האם משטר "הסחר החופשי" הוא אכן עסקה מרצון בין קונה למוכר, המבטיחה רווחה לכל הגלובוס,   או שהוא כפי שטוען שטיגליץ, כסות ערמומית של מדינות חזקות כדי להבטיח פרנסה לאזרחיהם במחיר התרוששותם המהירה של אחרים. הוא אינו מנסה להתמודד עם טיעוניו של דיוויד קורטן השואל מה הפך את התאגידים לחזקים כל כך, על חשבון האזרחים. הוא לא מתמודד עם טיעוניה של נעמי קליין על השימוש הבלתי מוסרי שנעשה בתרבות המותגים, תרבות שאינה יוצרת "מסחר הוגן" אלא פועלת בדרכים עקלקלות כדי ליצור ביקוש לחפצים מיותרים המכלים את ממונם של הבריות וממשכנים את עתידו של הכדור הזה כולו.
הגישה העמומה של ציטוט המתנגדים תוך תמיכה ברעיונות הפוכים נמשכת לאורך כל הספר. הרב זקס מקדיש פרק  שלם לדיון אודות חמלה וצדקה, תוך שהוא מצטט באריכות נתוני אי שוויון. אך לדידו כל אלה אינם בעיה מהותית בשיטה הנסמכת על אנוכיות ורדיפת בצע של יחידים כדי ליצור טוב, אלא תקלות מצערות בדרכו של הקפיטליזם הגלובלי בדרכו אל האושר המוחלט, בו הצמיחה תכסה פני כל ארץ. הספר חסר דיון במושג היסודי עליו הוא נסב. הרב זקס דן ב"גלובליזציה" בלי להגדיר מה היא בדיוק גלובליזציה, וכיצד הפציעה זו בעולמנו. הרב זקס אומר כי הוא מתנגד לשיטתם של אלה הסבורים שתהליכי הגלובליזציה הם דטרמיניסטיים ובלתי נמנעים, אך בד בבד הוא אומר כי "עלייתה של הכלכלה הגלובלית, כלכלת ההיטק, אינה בעיקרה מעשי ידיו של איש"(עמ' 96). הוא אינו מנתח את מקומם של התאגידים הרב לאומיים בתהליכים, ומסתפק בציון העובדה, המצערת למדי, שתאגידים אינם מחויבים למאומה. בעולמו הגלובלי יש "מוסדות" ו"ממשלות" ואין יחידים האחראים למעשיהם. תאגידים הם ישויות תיאורטיות, אך מי שמפעיל אותם הם אנשים אמיתיים. בעלי מוסר או חסרי מצפון, שואפים לטוב או תאבי בצע, ועניין זה תלוי במצפונם, בערכיהם ובחוסנם המוסרי. אצל הרב זקס אין דבר מכל אלה, התאגידים והממשלות פועלים כולם באין איש עימם.

גם ספר צריך מזל, וספרו של הרב זקס שיצא לאור בעברית בעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז שנות השלושים של המאה הקודמת, לא זכה לכך. אין אלה ימים טובים כל כך לטעון בזכותו של הקפיטליזם החופשי.  נראה לי כי כעת,העולם מבקש לו פתרון מוסרי אחר, כזה המבין את בעיותיו המהותיות של הקפיטליזם, ולא מוכן לקבל את המפולת הגדולה כ"תיקון טכני" או סתם "כשל שוק" קטן ולא חשוב בדרך אל שדות השגשוג הנצחיים.
קשה לדעת מה יהיה המצב בעת פרסום מאמרי, האם נהיה כבר מצידו השני של המשבר, או שנתוני המסחר ימשיכו להיצבע באדום. אך אני מקווה שלא כל כך מהר ישכח כיצד כל נאמני השוק החופשי ולוחמיו, לא חשו בושה כלל וכלל בשעה  שנטלו את כספיהן של  הממשלות, לשיקום הנזקים שחוללו. אלה שנוצרו בשעה שכל אחד דאג לנפשו, והיד הנעלמה נאלמה לגמרי ולא ידעה לאזן את השוק, כפי שציפו ממנה מאז ומתמיד.

לכבוד השוני – כיצד נוכל למנוע את התנגשות התרבויות? , יונתן זקס, מאנגלית: צור ארליך, טובי הוצאת ספרים, 2008, תשס"ח, 198 עמ', 79 ש"ח

המאמר מתפרסם (בנוסח מעט שונה) בגליון "אקדמות" ניסן תשס"ט שיוצא לאור השבוע