ספרים לחג – תש"ע – חלק א'

הנה אנחנו בתוך "החגים" העונה החביבה שאחריה קורה הכל. הולכים לבית כנסת, אוכלים ושותים –  איש כפי מנהגו, ונותנים מתנות איש לרעהו, בן לאביו וכלה לחמותה. אני כדרכי אמליץ לכם על מבחר ספרים לחגים.  את ההמלצות אפרוש על פני שניים או שלשה פוסטים, לנוחות הקוראים.

הך הכפתור וירעשו הספים

תחילת שנות השבעים, של המאה הקודמת, כתה א' בבית הספר היסודי בקיבוץ יבנה, שם קראתי מתחת לשלחן את ספרי שלום עליכם, תרגום י.ד. ברקוביץ. אהבתי את מוטל בן פייסי החזן, ובעקבותיו קראתי את כל המהדורה האדומה. שבתה את לבי דמותו של טוביה החולב, ושפתו הצבעונית. השילוב המרתק בין שפה עממית לציטוטים מלשון הקודש. נער הייתי ולא עמדתי על דקויות היצירה, ובוודאי לא ירדתי אל חקרי צער גידול בנות. לא ידעתי אז את חלקו של שלום עליכם ואת מלאכת העריכה היצירתית שנטל על עצמו י.ד. ברקוביץ. קראתי אהבתי התרשמתי ועד היום נחקקו בזיכרוני קטעים וציטוטים. והנה הך הכפתור וירעשו הספים, הגיע אלי תרגומו החדש של דן מירון. קראתי אותו בחשש. צדקתי וטעיתי. צדקתי, התרגום העברי של מירון אינו מה שזכרתי. ביטויים חביבים עלי במיוחד נעלמו ממנו, והחן אינו אותו חן. טעיתי, כי דן מירון אינו עושה בשלום עליכם כבתוך שלו, ומתרגם מתוך כבוד, עם רגישות לטקסט ולקוראים. לספר מצורפת אחרית דבר, מסה ספרותית לחובבי הז'אנר, המפרקת ומנתחת את היצירה לאבריה ומגישה אותה אל הקורא, בעוד טוביה החולב המסכן, מבטו נבוך ואינו יודע מה עלתה לו ובמה חטא.

טביה החולב, שלום עליכם, מאידיש" דן מירון, הוצאת כתר, 2009, תשס"ט, 251 עמ', 89 ש"ח 

גבר הולך לאיבוד

 אני אוהב להאזין לגלי צה"ל בימי ששי. לא, לא לתוכנית "אין לכם בית?" של סיון מאמי וידידיה קושקוש, אלא למולי שפירא הוותיק והמצוין וכמובן לשלמה ארצי. מי ששמע פעם את התכנית, בוודאי כבר מתנגן לו אות הפתיחה. שקט, מתון. ושלמה, שנה אחרי שנה חולק איתנו הגיגים ומחשבות, רגעים של זמן ושירים יפים. ושלמה, כמו שלמה, אינו ממלא את השעתיים שלו בסיפורי נפלאותיו, הצלחתי עשיתי בניתי. הידיעה ששלמה הדובר הוא "שלמה ארצי" שממלא כבר שנים את קיסריה אינה נוכחת בשידור. פה ושם כמובן, אגב סיפור הוא אומר "כשהייתי באמריקה בסיבוב הופעות" או מזכיר לטובה איזה נגן או זמרת. אבל האגו, ואני מניח שלכל אמן בסדר גודל של שלמה ארצי יש אגו, נשאר בבית.

ועכשיו, לכבוד החגים ככל הנראה, יצא ספר חדש. "עוד לא שבת – ספר רדיו – גלי צה"ל" לקט קטעים ששודרו לאורך השנים הרבות. הספר נראה כמו הזדמנות לייצור ספר מתנה אולטימטיבי, חביב ובלתי מזיק, מעורר את הציניות על התמסחרות, וכל מה שתרצו. ובכל זאת, שלמה ארצי כמו שלמה ארצי, מצליח ליצור כאן משהו שמאפשר להניח לרגע את הציניות בצד, לקרוא ולהתענג. הוא מצליח, באמצעות בחירה מוצלחת ומוקפדת של העורכת, נילי אושרוב, להעביר קטעים שכמעט כולם עדיין רלבנטיים, ועוד לא מחשבים את קיצם לאחור. נכון – הם לא עמוקים מני ים, בסופו של דבר מדובר בתכנית רדיו, אך אין מה לחשוש הם גם לא רדודים כשלולית של תחילת ניסן. נעים לקרוא, ולזמזם שיר ישן.

עוד לא שבת – ספר רדיו – גלי צה"ל, שלמה ארצי, עורכת: נילי אושרוב, ידיעות ספרים, 2009, תשס"ט, 237 עמ', 98 ש"ח 

חלומות משומשים

 האפ תומפסון הוא בלש מזדקן, העובד בתחום האפור עבור לקוחות שחלקם מפוקפקים למדי. אשתו נטשה אותו. המעסיק שלו חייב לו כסף, והוא יושב בבר מפוקפק ואפלולי אי שם בקצה המדינה. שותה את המשקה שלו, מעשן סיגריה זולה, מנסה להשתחרר מכאב הראש הנורא, לחשוב איך הגיע לכאן. ופתאום, בתוך העיר בה חשב להסתתר, נכנס מישהו לבר וקורא בשמו בקול גדול.

זוהי פתיחה רגילה, קלאסית כמעט, לסיפורי בלשים ומתח. תכף תהיה תפנית בעלילה, הגופות תערמנה ובסוף יהיה פתרון, והבלש ישאר לבד. יש חוקים בעולם, הכל בסדר. כך חשבתי לעצמי כשהתחלתי לקרוא את "אחד משלנו" שכתב מייקל מרשל סמית. (הוא גם חיבר את הטרילוגיה "אנשי הקש"). לא ציפיתי, אני מוכרח להודות, שהברנש הקטן הרודף את הגיבור אינו אלא השעון המעורר המסור שלו. למה אתה מרביץ לו, כעסו האנשים, הוא עושה רק את חובתו, כשהם רגילים לעובדה המפתיעה את הקורא, ששעונים מעוררים מסתובבים להם בחוצות קריה ומשוחחים עם בעליהם המסרבים לקום או להגיע בזמן למקום זה או אחר.

תומפסון זה, עוסק בנשיאת זיכרונות של אנשים אחרים שאינם רוצים בהם. באמצעות טכנולוגיה לא חוקית אפשר לשכור מישהו שיזכור עבורך אירועים ומעשים. בהתחלה זה נשמע כמו כסף קל, אבל הענינים הולכים ומסתבכים. תומפסון נרדף על ידי כל מיני דמויות משונות הנוטות להעלם בפתאומיות, מסתבך באינטריגות, שוטרים מפוקפקים וחברות המתקיימות רק לכאורה. הוא שומע שאשתו לשעבר, רוצחת שכירה מוצלחת במיוחד, קיבלה חוזה לחסל אותו, את כל זה הוא עושה בשברקע, מכונות ביתיות מגלות נטיות מפתיעות ליוזמות עצמאיות.

מרשל מצליח ליצור כאן ספר מותח, על כי כל הכללים, יחד עם אלמנטים מד"ביים וקרקסיים המשולבים בעלילה בלי לצרום. איכשהו נחיל של מכונות קפה המבקשות לעבור את הגבול למקסיקו, חוצה את הכביש המהיר ומפריע לגבור להמלט, נראה סביר בהחלט. ומסע בזמן, כמו רכישה של אצבע מגופה שטרם התקררה, כדי להזדהות במאגרים ביומטריים באמצעותה, נחשבת דבר של יום  יום.

 "אחד משלנו" הוא שילוב לא רע בכלל של ריימונד צ'נדלר ( "השינה הגדולה" אם להזכיר אחד), פיליפ ק. דיק  (לדוגמה ב "Minority Report" ו "Total Recall")  יחד עם הומור כמעט כמו של דוגלאס אדאמס ב"שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש". 

אחד משלנו, מייקל מרשל סמית, מאנגלית: רז גרינברג, הוצאת ינשוף בשיתוף הוצאת מובי דיק, 2009, תשס"ט, 336 עמ', 89 ש"ח

המשך ההמלצות לחג בימים הקרובים