היום בערוץ 10, כתבה נרגשת על האתיקה המפוקפקת של צלמי פפראצי. במה מדובר? לפי הכתבה, צלמי הפפראצי מוכנים, תמורת תשלום, לקדם מכירות של מוצרים. השיטה היא כזו – צלמי פפראצי העובדים בעיתונים דואגים לצלם ידוענים שיאחזו בידם בשעת הצילום את המוצר אותו רוצים לקדם. הידוען גם הוא שותף לעיסקה. הצלם דואג שהתמונה תפורסם, וככה כולם מרוצים.
"צלם שאמור לספק תמונות חדשותיות ואותנטיות" , במקביל משרת גופים מסחריים, קובל הכתב. ויש אחד, שלומי בוצ'אצ'ו שהוא יושב ראש איגוד צלמי הפאפאראצ'י (שככה יהיה לי טוב, לא המצאתי כלום) אומר ש"צלם עיתונות..מחויב ליושר, הגינות ושיא,שיא,שיא הנקיון כדי להחדיר תמונה לעיתון", "אתה לא יכול לשלב את העשייה העיתונאית שלך עם חלטורות כאלה מהסוג הזה". ברק פכטר לעומתו אומר "מצד אחד זה לא אתי, אבל כסף קונה הכל".
טוב, קודם כל התפלאתי לשמוע שערוץ 10 מצפה שתהיה להם בכלל אתיקה. אבל מילא. אותי הטרידה העובדה שהדיון כולו נסב על השאלה האם ראוי שצלם פאפארצי ימכור לעתון שלו תמונה מבוימת שעליה הוא מקבל כסף. רוצה לומר, אם העיתון היה יודע מזה, מילא. כי לא יפה להרוויח פעמיים מאותה תמונה. הערוץ אינו תוהה על קונספט הפפראצי שהוא שילוב עצוב בין הרצון של הקוראים לדעת יותר על דמויות מפורסמות הנאלצות לוותר על כל בדל פרטיות, לבין סלב בפרוטה המבקשים שיכתבו עליהם – לא חשוב מה. שום דבר על הרעיון שסלב יקבל כסף בשביל להופיע באיזה שהוא מקום עם מוצר שקיבל בחינם, או תמורת תשלום נאה. ואף מלה על קורא העיתון, שמקבל פרסומת מוסווית בעודו צופה בתמונה כביכול אותנטית. טוב, תוכן שיווקי הרי הוא המלה האחרונה, הדרך הנכונה למכור. בכל מקום, גם בערוץ 10 – האלטרנטיבה האמיתית שתייצר לכולנו חופש דעה.
הי גלעד, לשם שינוי בא נדבר על נושא שונה מאופניים. ובכן הייתי צלם עיתונות במשך שנים רבות וגם "פאפי". מנסיוני אומר בקצרה: אין אמת בפרסום. הכל הצגה ומטרת העיתונות היא בעיקר לבדר ולא לדווח. נראה לי שבשנים האחרונות המגמה הולכת ומחריפה אבל לשמחתנו האינטרנט גם מדווח כך שהמידע מגיע בכל זאת.
עכשיו אצטט את התגובה שלי בYNET:
תגידו הייתם מעדיפים צילומי פאפארצי אמיתיים בהם תוצאה של רדיפה לחדרי שרותים אחרי אנשים שלא רוצים את זה?
חג שמח.