25) כְּשֶׁהַמִּלִּים בַּסֵּפֶר מְנֻקָּדוֹת, אַתָּה יָכוֹל לִקְרֹא אוֹתָן אַחַת אַחַת וְלִטְעֹם אוֹתָן עַל הַלָּשׁוֹן. חֲמוּצוֹת אוֹ מְתוּקוֹת.  הַבֵּן שֶׁלָּנוּ אֲרִיאֵל אוֹהֵב לְנַקֵּד. גָּם אַבָּא שֶׁלִּי (שֶׁהוּא כְּבַר בֵּן  יוֹתֵר מִשִּׁבְעִים) אוֹהֵב לְסַפֵּר אֵיךְ כְּשֶׁהָיָה סֶמִינָרִיסְט שִׁבֵּחַ אוֹתוֹ הַמּוֹרֶה הַזָּקֵן וְאָמַר שֶׁהוּא מְנַקֵּד כַּהֲלָכָה. אֲנִי לֹא מַכִּיר אֶת הַמְּלָאכָה. לֹא מֵבִין מָתַי הַשְּׁוָא נָח וְלָמָּה, וְלֹא מַכִּיר אֶת צִבְעוֹ שֶׁל הַסֶּגּוֹל.

יואל הופמן נולד בהונגריה ב- 1937. עלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן שנה. למד באוניברסיטת קיוטו ביפן ובאוניברסיטת תל-אביב, והיה פרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית ובחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. על ספריו זכה הופמן בפרס ניומן ובפרס ביאליק. עובדות אלו למדתי מהאתר "מכונת קריאה" כי הופמן לא מתראיין, ועל גב הספר לא כתוב מאומה על המחבר. "מצבי רוח"  הוא אוסף קטעים קצרים, המתייחסים באופן אסוציאטיבי רחב אל שמו של הספר. הופמן קושר רצף של נושאים רעיונות וזיכרונות, ומחבר אותם בחוט של חסד. קטעים רבים פונים אל הקוראים, ומתייחסים לסופרים ספרות ומבקרים, כמו לדודים אבודים אמיתיים או בדויים. קשה עד בלתי אפשרי לקטלג את הספר במסגרת ז'אנרית כי הופמן, כמו הופמן, כותב פרוזה על גבול השירה. יש כאלה שאוהבים את יואל הופמן. יש כאלה שלא. אני (שלא לומר אנחנו)  מאד אוהב את הספרים שהוא כותב. אני מרגיש שהם הרבה יותר מסתם משחק מלים מתוחכם, או תעלול ספרותי ריק.  מין עצב מתוק התופס את הלב, כמו אלינור ריגבי וזכרונות בדויים  שאולי היו יכולים להיות שלך.

ולאנשי הוצאת כתר – אנא העבירו את מלות השיר, חמש שנים על מיכאל,  כפי שביקשו המחברים.

[youtube=://www.youtube.com/watch?v=3Dsz4dB6DuM&w=420&h=315]

מצבי רוח, יואל הופמן, הוצאת כתר, 2010 , תש"ע, עמ' לא ממוספרים