אילה צורף מדווחת בעיתון דה מארקר של הארץ (לא מצאתי לינק) כי
"אתר זה וזה פירסם מודעה של אדם במצוקה. הסיפור הכה גלים ואף גלש לסיקור בתקשורת ולתלונה במשטרה. בסוף התגלה: מדובר רק בקמפיין. מנכ"לית האתר:"אין בי חרטה"
במסגרת מיזם הפרסום הזה, הושחת רכב המנהלת, ורוססו כתובות גראפיטי. מרתק.
אכן, הסיפור קיבל סיקור ונפח בכמה מקומות, ביניהם NRG . הם מספרים שם על פשקווילים ועצומות ופגרי חיות ואפילו בצעד עיתונאי אמיץ הצליחו להגיע אל המוכר ולראיין אותו.
לא מפתיע שהפרסומאים החליטו לטפול את האשמה על גופים חרדים. כמה נוח. לא נראה לי שבקרוב מישהו יזעק על ההסתה. ועוד שאלה האם NRG מעורב בתרמית? או שהם סתם טפשים ולא הבחינו עד כמה הסיפור מופרך ? (גל מור, למשל, לא קנה את הסיפור)
איילה צורף מראיינת את אורית אורן המנכ"לית שלא מתחרטת על כלום. וכך היא אומרת "שלא יבלבלו את המוח. זה ניצול ציני של נושא רגיש? כל עולם הפרסום עושה ניצול ציני של נושאים רגישים כמו סקס וילדים. מי שטוען זאת פשוט מתייפייף".
מה שנכון – נכון.
(התמונה מויקיפדיה העברית)
לא הבנתי דבר.
פינגבק:התנתקות סוציולוגיה ואדון הסליחות – טור ליום ששי | ספר חברה תרבות