עליכם השלום – על הקובץ "סיפורי תוהו"

בימי נעורי ובחרותי היה לי ידיד חכם. כמה דברים שאמר לי אי אז, הבנתי רק כחלוף השנים. אחד מהם נסב אודות יצירתו של "שלום עליכם" ועליבותה של העיירה היהודית המתוארת בו. תבין, הוא אמר, זה מה שהיה אז. הסיפורים שמספרים לנו היום על ערים של תלמידי חכמים וגאונים יושבי ישיבה, הם לא האמת. המסכנות, הרעב, הדוחק, העליבות, אלה הן קורות אבותינו במזרח אירופה. נזכרתי בעניין השבוע, עת קראתי את האוסף "סיפורי תוהו" שתירגם וערך דן מירון.  ואם במהדורתו של ברקוביץ' שעשה ביצירת "שלום עליכם" כבתוך שלו (ממש כמו ממשיכי הרב קוק השומרים קרוב לחזם את כתבי היד ועורכים אותם כך שיראו טוב בעיני העם) ראיתי עליבות ומסכנות, בתרגומיו של דן מירון לא כל שכן. אצל דן מירון (כמו מתרגמים עברים אחרים שאינם י.ד. ברקוביץ) אין רחמים ורצון להחביא את ספרותו של שלום עליכם מאחורי חיים טופול המזמר על הגג, או משהו מעין זה. מירון סבור, בצדק, שיש לחשוף לקורא הישראלי את שלום עליכם כפי שהוא.

את רוב הסיפורים הכרתי במתכונתם הישנה, של י.ד. ברקוביץ', ואחרים לא שמעתי שמעם. לצערי לא הצלחתי להבין האם הקובץ "סיפורי תוהו", הוא אוסף שקיבץ דן מירון עצמו, או שיצא לאור במקור כקובץ. כך או כך  "סיפורי תוהו" לא יזכיר מעורר שמחה וגיל או רצון לפצוח במחרוזת שירי יידיש עליזה. ספריו מתארים צרות, פגעים ונגעים, פצע וחבורה ומכה טרייה. חלקם פעוטים ביחס, כמו "שבעים וחמשה האלף", או "בגלל כובע", ואחרים נוקבים וקשים, כמו "אלף לילה ולילה", סיפורו של יענקל  יונבר הפוגש את המחבר שלום עליכם על אנייה בדרכו לארצות הברית של אמריקה, ופותח בתקציר חייו כמו התגלמו בו שלש האמהות בשירו של אלתרמן:

"את האישה ברוך ה', איבדתי. הילדים מסודרים באופן היותר טוב. שלשה ילדים, שני בנים וחתן – עשה הקדוש ברוך הוא נס: בן אחד עמד להיתלות, והאחר עמד להיירות, ואת החתן, אומרים אחדים, הרגו בסביבת למברג ואילו אחרים אומרים שהוא נפל בשבי ואיש לא יודע לאן התגלגלו עצמותיו. אז הבת יצאה מדעתה, והאישה, אשתי לא יכלה לעמוד בזה"

סיפורו של ינובר, שמשפחתו אובדת  הזכיר לי את ביקורי במוזיאון החדש ב"יד ושם", נפגשנו שם עם ניצול שואה אחד, שסיפור לנו לאט לאט, כיצד מחמשה אחים אמא ואבא, נותר הוא לבד בעולם. זה קרה פה, וכך קרה שם. וכפי שמיטיב להגדיר מירון, "אלף לילה ולילה"הוא סיפור "טרום שואה", ושלום עליכם מביא אותו מפי דמות איוב מודרנית שעל אף מה שקרה, ממשיך לשמור על בטחון וחיוך. הסגנון המבודח של המספר הוא ניגוד קשה לתוכן הדברים והעלילות שהוא מספר. כיצד נמחקות העיירות, נהרגים ונתלים יהודים במלחמה בין גרמניה לרוסיה, על אדמות פולין כשכל שלשת הצדדים פורעים ביהודים.

סיפור אחר, קשה יותר לפענוח, שאינו מאיר את חיי הגולה באור יקרות, הוא "איש מבואנוס איירס". בסיפור מוצג איש החוזר לעיר ילדותו אחרי שהצליח בעסקיו מעבר לים. הוא מתהדר בעושרו ומציג אידיאולוגיה דרויניסטית על הצלחה במסחר. אני מודה שלולי אחרית הדבר של מירון, לא הייתי מבין למה התכוון המחבר באומרו בשם האיש מבואנוס איירס "לא באתרוגים אני סוחר, לא באתרוגים".

כמו לתרגום החדש שהכין דן מירון ל"טביה החולב" מצורפת לספר אחרית דבר מאת דן מירון. במסה שלו אודות הסיפורים ממשיך דן מירון באותה רוח שכתב שם, ומנסה למצוא יחסים ויחסי גומלין בין שלום עליכם המחבר, ליצירתו ובאמצעותם מנסה להבין אלמנטים ספרותיים שונים בתוכה. שלא כמו המסה ההיא, גם מי שאינו מחובבי ז'אנר לימודי הספרות יכול למצוא בה הנאה ואף תועלת. למרות חיבתי לתרגומים ישנים, והנוסטלגיה שיש בי לכרכים האדומים של י.ד. ברקוביץ, אומר בפה מלא – טוב עושה דן מירון שמחדש את התרגום ומגישו אל הקורא העברי בן זמננו.