כמה הערות על המצב – יום ששי.
התנתקות
כן. ביקשתי להתנתק
למה?
ככה
מה זאת אומרת? אין סיבה?
יש. אני לא אוהב חברות שיש להם מספר טלפון אי זוגי.
זאת הסיבה?
לא רק. המספר שלכם גם ראשוני.
זה נראה לך רציני?
לא. אבל תנתקו אותי
(השיחה השלישית מתוך שבע בניסיון להתנתק מספק האינטרנט)
(בשיחה השביעית. אחרי שאמרתי להם שאני לא רוצה שיעזרו לי בכלום, שלא יציעו לי שום דבר ובאופן כללי, שלא יפנו אלי בעשר השנים הבאות, ואם הם רוצים משהו, שישלחו מכתב – הם הסכימו לנתק. אני מצדי גיליתי גדלות נפש והסכמתי שיתקשרו בחגים להגיד שנה טובה.)
(אחרי הסיפור הזה, אני לא רוצה לדעת איך קוראים לי עכשיו במחשבים של 013)
גם אם לא תרצו
פרשת פניית "אם תרצו" לאוניברסיטאות מסעירה את הרוחות. כתבות בעיתונים, התנצחויות בבלוגים ואפילו זקני האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים התעוררו לרגע ופרסמו מודעה רבה לאורייתא לחיזוק ידי הסגל האקדמי בכל אתר ואתר, ולספר לנו כי חזקה שכל איש סגל ואישה מבצעים מלאכתם נאמנה על פי כל העקרונות המחייבים במדינה דמוקרטית לתפארת מדינת ישראל. אין לי כל כך חשק לעסוק בנושא הזה, ואני לא רוצה להכניס ראשי בשאלה ולהתעמק בה. גם כי כולם כבר דיברו, ובמיוחד שרוב הדיון הוא בחזקת "הכל עובר עליך וח__ בידיך".
ובכל זאת, כדרכי, אני מבקש להתייחס לנקודות בשולי הדיון, לא הכי חשובות. חשוב לי לציין שלא משתמע מדברי ש"אם תרצו" צודקים במאבקם, וגם לא שהם טועים. אני רק מנסה לבחון את התופעה בכלים האקדמיים שרכשתי במחלקה לסוציולוגיה.
ראשית, מרשים לראות כיצד תנועה חוץ פרלמנטרית, קטנה ביחס, מצליחה ליצור תגובה בהיקף כה נרחב. וכל זה ואפילו בלי לשרוף את המכונית של עצמה. עם שוך הסערה, מעניין יהיה לנתח את השיח בויכוח הזה. מי מבקש להיחשב ציוני, מדוע הוא עושה זאת ומה ההבדל באלמנטים המשמשים להבנית זהות "ציונית". מרתק יהיה לבחון את התימה של "החופש האקדמי", ואת הקשר הנתפס שלה ל"דמוקרטיה" . מנין צמחה היסטורית ומה הדרך בה מחנות יריבים עושים בה שימוש לצבירת הון חברתי ופוליטי.
ועוד משהו – אני רוצה להתייחס לטענה, לפיה אם תרצו צודקים שיש הרבה שמאלנים במחלקות הללו, אך זה המצב כי כך ראוי שיהיה, ויותר מזה – כך מוכרח להיות: ראו מה אומר רותם יפעת בYNET :
יכולים הארגונים השונים לשאול: למה אין מספיק מרצים בעלי דעות ימניות-ציוניות במחלקות השונות? אולי כי הם פשוט לא מספיק מוכשרים אקדמית? דווקא לא הייתי הולך לכיוון הזה. ההסבר המתבקש הוא כנראה אחר: חשיבה ביקורתית היא חלק מרכזי של הלימודים באקדמיה, ומי שלא מנסה להפעיל מבט ביקורתי, מהפכני, על עצמו ועל תחום עיסוקו – יתקשה למצוא את מקומו באקדמיה. כנראה שכזה הוא בדיוק הימין, מעצם הגדרתו: שמרן.
קודם כל – יש כאן כמעט הנחת המבוקש. הימין "מעצם הגדרתו" הוא שמרן, ולכן הוא לא ביקורתי. עובדה – אין הרבה ימנים באוניברסיטה. זה כמו לטעון שנשים אינם נמצאות במספר רב בדירקטוריונים ובועדות טירקל בגלל שבהגדרה הם טפשות. עובדה, הן לא נמצאות שם. כדי לתמוך בטענה צריך סימוכין חיצוניים, אחרת הטיעון מעגלי. ואני מסופק מנין לו הנחת השמרנות של הימין. האם הרדיקליות הפוליטית של "גוש אמונים", שהובילה לשינויים משמעותיים יכולה להיחשב "שמרנות"? (ולצורך הדיון לא משנה אם אתה אוהב את מה שעשו גוש אמונים, או מתעב, אי אפשר לטעון שהם לא חוללו שינוי, הן בעולם המעשה והן בעולם המחשבה הדתית), האם המשך התמיכה בסטאלין לאורך זמן מעידה על חדשנות או שמרנות? אחר כך – הטענה המשתמעת לפיה השמאל (תהיה מה שתהיה הגדרת המחנה הזה) הוא בהכרח ביקורתי ומהפכני על עצמו ועל תחום עיסוקו, גם לכך קשה למצוא הוכחה אמפירית. ביקורתיות עצמית היא מצרך נדיר. למדנו את זה בחוג לסוציולוגיה. למי ששכח, 1984 ו"חוות החיות" נכתבו כיצירות המזהירות מפני טוטאליטריות משמאל. דפדוף קצר בתולדות המאה העשרים יזכיר לנו כמה וכמה משטרים ותפיסות שמרניות שקשה להגדיר אותן "ימין".(לזכותו של רותם יפעת יאמר שטענה זו הושמעה גם על ידי אחרים, לא מעטים).
באותו עניין
זווית אחרת לסוגית סוציולוגים ומעורבות פוליטית תוכלו לקרוא כאן, במאמרו של יהודה שנהב. (ותודה ליובל דרור על העלאת המאמר לאתר). שנהב תובע מהאינטלקטואלים מעורבות פוליטית ממשית, ומצר על חוסר הגיוון באיוש המשרות בחוגים לסוציולוגיה. הוא לא טוען שזו תוצאה של חופש אקדמי או מצב "טבעי". אפשר להסכים, אפשר לא. מעניין לראות אותה אל מול טענות "אם תרצו".
תיזת החילון או כפיה דתית אדומה
הפועל תל אביב, האדומה, שיחקה השבוע נגד רד בול זלצבורג. בדקה החמשים ושלוש כבש שחקו הפועל איתי שכטר גול. במקום לקפוץ בערימה של חבר'ה על הדשא כמקובל, הוא שלף מהגרב כיפה אדומה, וללא כל סיוע מזאב זה או אחר, כרע על ברכיו והודה לאל. לנוכח ההצלחה, כך פירסמו באתר ONE, קבוצת הפועל הכינה עשרים אלף כיפות לאוהדים לקראת משחק הגומלין. בשלב הבתים תיערך תפילת מנחה במחצית.
ספר לשבת
פרסמתי השבוע סקירה על "סיפורי תוהו" של שלום עליכם. (לא להתבלבל עם "עולם התוהו" של אהרון פוירשטיין ). ספרו של הרוקי מורקמי עליו סיפרתי בשבוע שעבר נמצא מרתק. דיווח מפורט יגיע. עוד בערימה הגבוהה שליד המיטה, "היסטוריה של המדע 1543-2001" שכתב ג'ון גריבין (הוצאת ידיעות אחרונות). מדובר פה בהיסטוריה של מדעי הטבע, כמובן. אף מילה על מדעי המדינה או סוציולוגיה רחמנא ליצלן. ומי שרוצה משהו קל לכבוד החום הכבד יקרא את התרגום השלישי מספריו של פ.ג. וודהאוס בהוצאת חרגול "עונת הזיווגים". שידוכים משרתים ודודות משונות – הומור בריטי לחובבי הז'אנר.
סטאטוסים
מנכ"ל בלאקסטון: "העלאות המסים של אובמה – כמו פלישת היטלר לפולין ב-1939" (אנדרסטייטמנט של קפיטליסט שנוגעים לו במסים)
הכרום מזהיר אותי שהגלישה בYNET מסוכנת. טוב, ידעתי את זה מזמן.
אילי שופטו ועומרי דאייה עכשיו במופע חדש.
שיר לשבת
זמן סליחות הוא. לכל אחינו האשכנזים שיודעים רק את ארבע השורות הראשונות והפזמון – ככה שרים את זה:
קראת את "בדידותם של המספרים הראשוניים"? אמנם תמונת השער יפיפיה(זהה לזו שעל המקור האיטלקי)והכותרת מתאימה לרשימה – אבל הרומאן ראוי ליותר מזה. רומאן מדויק שמצליח להתחמק ממלכודות עלילתיות (כלומר קלישאות) ולהשאר מרתק. אהבתי במיוחד את האופן שבו הוא מצליח לתאר בצורה אמינה, מעוררת אהדה ואנושית את נפשם של של ה-גיקים\חנונים\הי-טקים\טכניונים וכו'. פאולו ג'ורדנו כתב את הרומאן בעת שהיה דוקטורנט לפיסיקה, הוא מכיר את העולם הלא-אטקטיבי הזה מבפנים, ומתאר אותו כפי שרק מי שהיה שם יכול.
בקיצור, אתה יכול להוסיף אותו לרשימת הספרים לחגים…(מצטערת, הרמת להנחתה ולא הצלחתי להתאפק)
טור מרתק, תודה.
לגבי המדע – ביום שיתחילו לקרוא לסוציולוג "מדען", הודע לי. לכאורה, סמנטיקה היא רק סמנטיקה, אבל לא היא. מדעי הרוח והחברה רוצים להסתופף בהילה של מדעי הטבע (הריגורוזים, האמפיריים, שהביאו להצלחות חומריות יוצאות מן הכלל), ועל כן כל כך חשוב להם השם "מדע". אבל אם כך, זו אחיזת עיניים.
לגבי הימין והשמרנות: סתם אמריקניזציה של השיח הפוליטי. בארה"ב, באופן מסורתי, ימין=רפובליקניות=שמרנות (למרות שעם הנאוקונז, גם זה לא מאוד נכון). בישראל זה אף פעם לא היה מדוייק, ובטח שבעולם לא (הפשיזם הוא כל דבר למעט שמרני).
קיוויתי שתגיד כמה מילים על סוגיית "ספר, חברה ומשטרה", הכוונה תדבר בפירוש, לא רק על חופש אקדמי באפן מופשט.
אתה לא אוהב חברות שיש להן מספר לא זוגי. אשתדל לזכור את זה.
(נא להוסיף לרשימת ההשאלה ע"ש ח' את בדידותם של המספרים. בבקשה, ותודה מראש. אני ליד מספרים מרגישה מאד בודדת, כך שזו קצת נקמה מתוקה אבל מי סופר).
מעניין.מעולם לא החשבתי את שני הטוטלריסטים לנין ו"שמש העמים" כשמאל. בשבילי השמאל דווקא צמח בצפון אמריקה.(קנדה וארה"ב ) .דווקא משם באו התנאים לעובדים,הדגל האדום,האחד במאי,וכד'.