יש בעולם אנשים קטנים, לא בקומתם הפיזית, בנשמתם. גמדים טרוטי עיניים קרא להם הרב קוק, ליליפוטים כינה אותם סוויפט. זוחלים על האדמה וזוממים מזימות, חושבים על הקומבינה הבאה, על הרווח המיידי, בלי לראות מעבר לקצה חוטמם. דעתם צרה, וקנאתם רחבה. מוחם דל ונשיכתם כחרדל. שאר רוח רחוק מהם כמטחווי קשת, וגם לו תציב בפניהם את מלוא יפעתה, לא יוכלו לראות את הקשת בענן. רק את הבוץ, חביבם ומשאת נפשם. צפודים בקטנוניות עבשה, יושבים ומחשבים בפנקסם. עיוורים כפי שהם יכולים להיות, רואים רק מה שהם רוצים לראות.
ומה שמפתיע, או אולי לא, הוא שככל שקטנים ושפלים הם, כך תלך רוחם גבוהה גבוהה. אנחנו יודעים ומבינים, אנחנו העולם. בלעדינו אתה חצי בן אדם, וכדאי שתגיד תודה. שלא תעז לחשוב אחרת, לומר שאינך מתלהב, או לחייך כהרגלך. אנחנו צוברים טינה כמו נמלים בחודשי הקיץ, והיא תפעפע עד שתפרוץ.
אל תיפול ברוחך, יש הרבה דגים בים.
ומנגד – אנשים טובים באמצע ולצידי הדרך רק הרכיבו משקפיים
לא קודרות ולא שמחות הסתכלו נא בעיניים בעיניים פקוחות הם נמצאים שם כ"כ רגילים, פשוטים ובעיקר אמיתיים.
איך אומרות העובדות שלי? באת לי טוב בעין היום.
הן גדולות העובדות שלי. גדולות מהחיים. זה כל השאר קטנים ופויה.
יהיה טוב, כי כל יום בא כלב.
צודק – אחדים מידידי הטובים הם כלבים
כמה רגליים יש לכלב אם קוראים לזנב "רגל"? ארבע. לקרוא לזנב "רגל" לא הופך אותו לרגל. (אברהם לינקולן)
פינגבק:101010 | ספר חברה תרבות
נכון, זה מאוד וכל כך נכון
אבל אני נתקלתי בכמה, לאחרונה, עם משפטים כל כך חכמים, ויופי של ים רחב ונסיכות ומלאכים.
כמה אנשים, וכמה נשים.
וכמו נמלים בחודשי הקיץ, גלעד, זה פשוט לא לחדול
ולא משנה מה אתה עושה,(שהוא העבודה של הנמלה) פשוט לא לחדול.