לא גבריאל גרסיה, קרל מרקס. קראתי את "העבודה המנוכרת" (מתוך "כתבי שחרות") הוא מתווכח שם עם אנשי "הכלכלה המדינית", מה שאנחנו קוראים היום בפשטות "כלכלה", ובתוכם אדם סמית, בספרו "עושר העמים", האיש והיד הנעלמה.
כדי להבין יותר טוב את הויכוח, קראתי קצת אצל אדם סמית, בדיונו אודות שכר העבודה. נתקלתי שם בפסקה הזו, שגם מרקס מתייחס אליה:
יש אומרים שרק לעתים רחוקות אנחנו שומעים על התאגדויות של מעסיקים, ואילו על התאגדויות של פועלים אנחנו שומעים לעתים קרובות. אך כל מי שמדמה בנפשו על סמך דברים אלה, שהמעסיקים מתאגדים רק לעתים רחוקות הריהו בור בהוויות העולם כפי שהוא בור בעניין הזה. בכל זמן ובכל מקום שוררת בין המעסיקים כמין התאגדות אילמת, אך מתמידה וקבועה, שלא להעלות את שכר העבודה למעלה משערו המקובל. מכל מקום, הפרת הסכמה שבשתיקה זו היא מעשה בלתי-מקובל ביותר, המטיל כמין דופי במעסיק בקרב שכניו ועמיתיו.
(עמ' 138 בתרגום העברי בהוצאת ביאליק ואו"פ)
שבוע טוב לכולם.
מפיסקה אחת לא בונים כלכלה…
נכון, אבל זה אקטואלי יותר מתמיד
חדשות מוצאי השבת מוכיחות כמה זה רלוונטי.
איומי שביתה נשמעים מצד העובדים.
המעסיקים יכולים להתרווח בנחת. שר האוצר דובר בשמם, כבר מתראיין בחדשות.
לבתשבע
אני מקווה שאת שמה לב שהעובדים שמכריזים שליטה הן קבוצות העובדים החזקות במשק, כלומר אלה המתנהגות כמונפול בתחומן כדי לגזול אותנו אזרחי המדינה – המעסיקים שלהם – בצורת שכר גבוה ולא פרופציונאלי.
העובדים הרגילים בכלל לא נמצאים בוועדי העובדים הללו, והם, כמו המעסיקים שלהם, תלויים הרבה יותר בחסדי השוק החופשי מאשר ביכולת התארגנות זו או אחרת.
ודרך אגב: אינני מאמין שהתארגנות שכזו של מעסיקים יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן. לרוב ברגע שתהיה צמיחה והביקוש לעובדים יגדל מיד תפרוץ תחרות בין המעסיקים על העובדים הטובים ויחזור המצב לקדמותו. אבל אדם סמית כתב פיסקה אחת והסוציאליסטים בונים עליה תלי תלים של "מבני על".
היום מרקס ומה שכתב חשובים יותר מתמיד. עם כל תנועות הקפיטאל מארץ לארץ, והפועלים כסחורה.
לאלברטו
או במילים אחרות היום אריסטו וספר הפיזיקה שלו חשובים יותר מתמיד עם כל תנועות הכוכבים והחליליות…
י.ד. – אם יורשה לי – חלליות או להיות זה לא הענין.
אני לא חושב שיש מישהו היום שלוקח את מרקס כפשוטו, אחד לאחד. ברור שיש בעיות בתיאוריה המרקסיסטית.
אבל גם אני חושב שרעיונות מרקסיסטיים, יש בהם תרומה לניתוח המצב הכלכלי היום.
גלעד
יש כאן בעיה. מצד אחד אתה כותב:
"אני לא חושב שיש מישהו היום שלוקח את מרקס כפשוטו, אחד לאחד. ברור שיש בעיות בתיאוריה המרקסיסטית."
ומן הצד השני:
"אבל גם אני חושב שרעיונות מרקסיסטיים, יש בהם תרומה לניתוח המצב הכלכלי היום."
ועולה השאלה, לי כקורא, כיצד מבדילים בין התיאוריה המרקסיסטית הבעייתית, לכאורה, לבין הרעיונות המרקסיסטיים התורמים, למשל?
הבעיה מחריפה לאור העובדה שהתיאוריה המרקסיסטית פועלת על סמך פרדיגמה שונה לחלוטין מאשר התיאוריה הניאו קלאסית. כתוצאה מכך קשה להפריד בין הצדדים שבהם, לכאורה, לוקחים ידע שימושי ממרקס לבין הצדדים שבהם הוא כושל ומטעה, בין בתיאורית הערך שלו (שנהוגה רבות בלימודי תרבות שבהם אתה משתתף), ובין בהפרדה שהוא עורך בין הון לעבודה שמביאה למסקנות שונות מאד בהבנה של תהליכי גלובליזציה ותנועות הון (אם ניקח את הדוגמא של אלברטו).
אני יכול להבין את הסיבה שלימוד תרבות בוחרים במרקס. מבחינתם עצם החוזה, שכתופעה מובן היטב במסגרת הכלכלה הניאו קלאסית ובתורת המשחקים, הוא תופעה תרבותית, כלומר סוג של טכניקה שבני אדם מפעילים על עצמם, ולא משהו הנובע מהאינטרסים הפשוטים של השחקנים המעורבים בו. במסגרת הזו אימוץ של התיאוריה המרקסיסטית המתארת את עצם פעולת השוק כפעילות פאטשיסטית נראה טבעי. כך ההעדפות הטבעיות של בני אדם הן בעצם העדפות אחרות, אבל הפעולה של מנגנוני השוק ובמיוחד יצרני התרבות הקפיטליסטיים שוטפת את מוחם, ומביאה אותם לפעול בעולם של מערכות חוזיות שאינן משרתות אותם.
וכאן עולה השאלה, האם העובדה שג'יימסון מאמץ החלוקה של מרקס בין ערך השימוש לערך סחורה (חלוקה שאיננה קיימת בכלכלה ניאו קלאסית) אומר משהו על הניתוח המרקסיסטי של "תנועות הון, והפועלים כסחורה"?
לכאורה לא. ומשום מה גם ג'יימסון וגם אחרים מחליטים לאמץ את מרקס על קרבו ועל כרעיו, תוך כמובן השארת משפטים נוסח:
"אני לא חושב שיש מישהו היום שלוקח את מרקס כפשוטו, אחד לאחד. ברור שיש בעיות בתיאוריה המרקסיסטית."
פושקין מזכיר את התאוריה של אדם סמית ב"יבגני אונייגין". לכן כולנו מכירים אותו ואף אחד לא קרא (חוץ ממרקס, פושקים ועכשיו גם גלעד סרי-לוי הצטרף לגאונים), כמובן,יבגני לא בא בחשבון כי פושקין המציא אותו.
Бранил Гомера, Феокрита;
Зато читал Адама Смита
И был глубокий эконом,
То есть умел судить о том,
Как государство богатеет,
И чем живет, и почему
Не нужно золота ему,
Когда простой продукт имеет
י.ד. – הבעיה מורכבת ולכן צריך למצוא פתרונות מורכבים.
אתה אומר:
"ועולה השאלה, לי כקורא, כיצד מבדילים בין התיאוריה המרקסיסטית הבעייתית, לכאורה, לבין הרעיונות המרקסיסטיים התורמים, למשל?"
התשובה היא, לומדים וחושבים וקוראים באורח ביקורתי. וזה מה שאני מנסה לעשות. וכתבתי על זה כאן http://bit.ly/auFI9e
פינגבק:מרקס, הרב קוק וסוריאליזם–טור ליום ששי | ספר חברה תרבות
פינגבק:פרויקט צדק חברתי | ספר חברה תרבות