אז מה?

האוניברסיטה העברית בירושלים שילמה כ-38 אלף שקלים לסטודנטית אשר התלוננה כי המרצה שאצלו למדה בחוג לסוציולוגיה ניהל עמה קשר אינטימי והתנכל לה בהמשך. זאת, במסגרת הסכם גישור בין הצדדים, שנשמר עד כה בחשאיות. התשלום לסטודנטית, אורטל בן דיין, הוגדר כפיצוי "על ההפרעה שנגרמה ללימודיה".
עוד נכללת בהסכם הכרה רשמית בנכונות פרטי התלונה שהגישה בן דיין, ומנגד – בוטל ההליך המשמעתי נגד המרצה, ד"ר גדעון ארן. על פי האוניברסיטה, ההסכמות שהושגו בגישור "מספקות את האינטרס הציבורי".

"הארץ"

מה קורה אצלכם במחלקה, היא שאלה.

 

כן. הסיפורים ישנים.  דמדומי שלטון הגברים, שאחיזתם קורסת כשהדיסציפלינה יחד עם כל מדעי החברה הולכים ונעשים נשיים.

גדעון ארן היה המנחה שלי בתיזה שלא השלמתי. אני לא ידעתי מכלום. כולם אומרים שהוא איש שכזה, זה ידוע.  אייל בן ארי הפחיד אותי  עוד מקורס המבוא לאנתרופולוגיה.

א. שח לי פעם שחברתו לספסל הלימודים במדעי הרוח סיפרה לו מעשה בפרופסור אמריטוס שבאה לכתוב אצלו סמינריון והוא אחז בידה והביט בעיניה בדרך, איך לומר, לא משתמעת לשתי פנים. ואחר כך, ליתר בטחון, סיפר לה על עתיד משותף לשניהם, אם רק תרצה.

גדעון ארן לא היה כל כך נחמד, בלשון המעטה. וגם אייל בן ארי כבר לא יזכה לפרס על מפעל חיים. השאלה שאני מהרהר בה, לנוכח סיפורה של אורטל בן דיין, והסטודנטיות האלמוניות של בן-ארי היא מה הם גבולות ההסכמה, ומה המקום בו החברה צריכה להיות פטרונית ולומר שלמרות שהאשה הבגירה, הערה, הסכימה במפורש, אנחנו נתייחס אל זה כאילו לא הסכימה.

3 Comments

  1. צביקה

    סיפור מוזר. יש כאן סימטריה מושלמת. כשם שאפשר לומר שארן ניצל מעמדו כדי לשכב איתה ניתן לומר שהיא ניצלה צעירותה ומראה המצודד כדי להשיג טובות הנאה. את הפיצוי קבלה כי נפגעו לימודיה אבל מצד שני קבלה תואר ראשון ושני בהצטיינות. יתר על כן הבחורה, פעילה מזרחית, מספרת איך נמשכה אליו כי היה מעליב המזרחיים בהרצאותיו. איך זה? האישה הזו, לא מדובשה ולא מעוקצה.

  2. אני מרשה לעצמי להניח שבחלק מהפרשיות "העסיסיות" – משה קצב, איציק מרדכי, חנן גולדבלט, בר לב – סיפור המעשה קצת יותר מורכב מגבר אלים/מטריד/אונס ואשה חסרת אונים שאינה מצליחה להיחלץ ממנו: אולי הן נהנו מהפלירטוט אך לא מההמשך שהיה כוחני, אולי בהתחלה כן רצו ואחר כך לא והשוטה לא ידע שצריך לעצור וכו' (מדובר בהשערות שלי); אבל משהגיעו הדברים לאן שהגיעו ראוי שכל בעל שררה ידע שבשל מעמדו הוא חשוד בכפייה, ולכן זה אסור.
    לזה יש גם להוסיף שמי שמשלם את המשכורת או קובע את הציון או מחליט מי תקבל קידום- נגוע בניגוד אינטרסים ופוגע בארגון שמעסיק אותו.

    בקיצור-
    על הגברים הנ"ל אינני חס,
    ואת הנשים בהן מדובר – אינני מכיר ואינני יודע מה בדיוק קרה.

  3. פינגבק:עדיין פאנון « תַּרְבּוּת אֲגֻדָּה

התגובות סגורות.