ההרפתקה שלה נמשכה כך חמש שנים. ואז, ביוני 1970, התייצבנו בתחנת הרכבת המרכזית בווונקוּבֶר עם שני קיטבגים ענקיים מלאים להתפקע. אמי קנתה כרטיס רכבת למונטריאול וחצינו את היבשת בכיוון ההפוך, אמי מצונפת במושבה ואני מכורבל במעמקי רחמה, פסיק בלתי נראה ברומן שטרם נכתב.
(מתוך הפרק הראשון)
בשבוע שעבר סיפרנו לכם על אנגליה ואוסטרליה. על איש מתבגר שמנסה לחזור אל העבר כדי לתקן אותו, וספק מצליח ספק נכשל. היום נדבר על אלסקה, קנדה וונצואלה. מהכיוון שלנו זה הצד השני של העולם, וגם גיבורי הסיפור אינם גברים מזדקנים המביטים בצער אל חייהם שחלפו אלא צעירים שנעים קדימה אל העולם שלא כל כך מחכה להם.
ניקולסקי הוא שם של כפר קטן באלסקה. תמונתו מופיעה כאן, והוא אמיתי לחלוטין, כך מספרים. מוויקיפדיה האנגלית לקחתי את התמונה הזו, למקרה שניפגש. ניקולסקי הוא גם שמו של הספר שכתב ניקולה דיקנר הקנדי בשנת 2005 ויצא לאור לאחרונה בעברית, בהוצאת כתר, בתרגומה של מיכל סבו בליבטרוי. לספר שלשה גיבורים אנושיים – נח דוסה, בנם של שרה ויונה שגדל בקרוון הנע בדרכים ורוצה למצוא מקום של קבע, ג'ויס דוסט שגרה בכפר נידח, עם אבא וסבא והרבה יותר מדי דודנים רודנים, וחולמת להיות פיראטית כמו סבא רבא של סבא. הגיבור השלישי הוא המספר האלמוני. מוכר בחנות ספרים משומשים, נושא על צווארו מצפן שאינו מראה את הצפון האמתי. לסיפור גם גיבור לא אנושי אחד, ספר במהדורה יחידאית, שנזרק מסיפון ונמשה בידי אמודאי אנאלפבית, ויונה דוסה זכה בו במשחק פוקר בבר בתל אביב. נח דוסה למד לקרוא ממפות דרכים, ועוזב את אמו הנודדת כשדי ללמוד ארכיאולוגיה עם התמחות בפחי אשפה. ג'ויס חולמת על קרובת משפחה אפשרית, פיראטית בת ימינו העוסקת בסחר מכר של מספרי כרטיסי אשראי, והמספר המוזר, יושב בחנותו וכמעט לא מוכר דבר. אמא של נח נעה בדרכים והוא מנסה, במין ניחוש משונה לשלוח לה מכתבים שידביקו אותה. הפיראטית, במין משל שאני לא בטוח שהבנתי את נמשלו, מחלצת מחשבים משומשים מפח האשפה. לא, לא של ההיסטוריה, של אנשים שפוטרו מעבודתם. ויש גם מהפכנית מוונצואלה, ומישהו שמעדיף להשכיר את דירתו לפליטים והרבה גשם והמון קור.
ניקולסקי של ניקולה דיקנר מורכב משלשה סיפורים משולבים, שלשה אנשים עם ספר אחד החולפים זה על פני זה ונוגעים לא נוגעים. הסיפור ריאליסטי כמעט, פנטסטי לעתים. ולא, אל תצפו לאל שיצא מן המכונה ויסדר את הכול במקום הנכון, הוא לא עושה את זה בדרך כלל ואין סיבה שהפעם יטרח במיוחד בשבילכם כדי להעניק נחמה. ובכל זאת, אני מציע לכם שתשעו לרגע את הציניות ואת חוסר האמון וצאו להרפתקה המשולשת, היוצרת רשת של אנשים נשים ומקומות, המכוונים כולם, אולי, לכפר קטן ששמו ניקולסקי.