הפרטיות האיומה של מקסוול סים

מעשה ברבי ישראל מסלנט שיצא לרחובות העיר באחד מלילות ימי התשובה, וראה אור קלוש בוקע מדירה רעועה.
נכנס רבי ישראל, וראה מתקן נעלים יושב ליד נר דועך, ומכה בחיפזון בפטישו על הנעל.
שאלו רבי ישראל: "מה לך כי נחפזת, ר' יהודי?"
ענה אותו הסנדלר: "רבי, הרי כל עוד הנר דולק – אפשר עוד לתקן!"
יצא רבי ישראל לרחוב וקרא:
"יהודים! שמעו אחים יהודים! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!"
(מתוך: 'אור הגנוז' – מעשיות חסידים שאסף מרטין בובר)

היום נלך רחוק. לאוסטרליה ואנגליה.  בלילה, על כביש A93 מצאה ניידת משטרה רכב בצד הכביש. בתוך הרכב ישב גבר מבוגר, לא לבוש במיוחד, קופא מקור ולידו שני בקבוקי ויסקי ריקים וארבע מאות מברשות שיניים ושקית שחורה מלאה בגלויות מהמזרח הרחוק. לאיש קוראים מקסוול סים, כן כמו הסים בטלפון, אשתו והבת שלו עזבו אותו, חברים ותיקים לא מדברים איתו יותר והוא מרגיש בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום, והספר "הפרטיות האיומה של מקסוול סים" שכתב ג'ונתן קו הוא סיפורו (מאנגלית: ברוריה בן ברוך, הוצאות מטר וכתר).

מקסוול, שמגלה שכל מה שנותר לו הם שבעים וארבעה חברים בפייסבוק, שלא מש חשים בחסרונו, יוצא לדרך, חמוש בנרו של הסנדלר ומנסה לתקן את מה שעוול לאחרים, לבנות מחדש גשרים שנפלו, ולהחזיר לחיו את השמחה והאושר שחסרים לו כל כך. בדרכו הוא פוגש אישה שמלאכתה היא לטייל בעולם כדי להקליט קולות רקע של שדות תעופה –לטובת הנואפים הנבעים לשקר שהם בדרך מהכא להתם. הוא מקנא באשה סינית והבת שלה – יושבות במסעדה באוסטרליה.לומד מה קורה כשמתבלבלים בין שני פאבים באותו שם, ומתאהב באשה שמקריאה את הדרך בגיפיאס.

"הפרטיות האיומה של מקסוול סים" הוא ספר מצחיק, משעשע, אך גם מעורר בך עצב מתוק. זהו סיפור על בדידות אנושית בעידן טכנולוגי,על אהבה לאב, אהבה לאישה וחברות בעולם הטכנולוגי. על החמצה ורצון לתיקון. ועל מברשות שיניים, כמובן.