הטלויזיה מלאה בחזאיות בהריון השמחות על מה שעוד לא קרה, ואתרי האינטרנט מפזרים הבטחות עמומות כגראופל על דשא. אז תזכרו שבכל רגע נתון, במיוחד בחורף, יש סיכוי לשלג בחרמון, בירושלים, ואצלנו גם. כל הדיבורים האלה על "מערכת" ושקעים ערמומיים שמתקרבים מטורקיה מתחת למכ"ם העננים, נראים לי מפוקפקים ביותר כי עוד בתימן הייתי סקפטי. אז כמו שאומר הפתגם הסיני הידוע – החזיקו את הסוסים שלכם. השלג עוד לא כאן, תודה לאל.
ולמה אני מספר לכם את זה? אה. שכחתם בטח מה היה לפני שנה ועשר דקות. אז את המרק של שבת אכלנו קר ואת כל הסעודה עשינו בחושך, כמו אמותינו בערבות פולניה (חוץ מהקטע של הג'עלה בסוף) והגרביים שלי נרטבו שבע פעמים (כל גרב!). לא רכבתי על אופניים שבוע, והכלב שלא רצה לצאת החוצה חירבן לי בחדר בחסות החשכה של הפסקת החשמל שהעובדים הגיבורים עוד לא הספיקו לתקן, כי היו ביער ליד בתים של אנשים אחרים, לא מהמשפחה שלנו ושאנחנו בכלל לא מכירים. שלא לדבר על מה שקרה למחסן שלי ולכל העצים שגידלתי בעמל רב של הגנן. כל הישוב שלנו נראה במשך חודשיים אפוקליפטי כמו בסרטים גרועים למדי. עצים עקורים, מכוניות קבורות בשלג, חוטי טלפון נפולים ואנשים מסתובבים במבט תוהה בצעדים איטיים כאלה. (היו כמה שניסו לנשוך אותי, אז כיוונתי ישר לראש. בנס ניצלתי). שלג הוא דבר יפה בתמונות, והרבה פחות כשהוא בתוך המגפיים. אז בבקשה, להפסיק עם השמועות הבלתי אחראיות. ויפה שעה אחת קודם.