בהדי הדדי דרשה לפורים

אני לא אוהב את פורים, זאת האמת. מאז ילדותי לא אהבתי את ה"אוירה הפורימית".  וכל כך למה? כי  האווירה הפורימית הזו, הייתה אחת משתי רעות.   או הלצות עבשות – בדיחות של זקנים. (זקנים באותה עת נחשבו בעיני כל אלה שעברו את הגיל המופלג 35 ), או מה שיותר גרוע, מין רצון כזה לכבוש ולמשמע כל גילוי של שמחה אמתית, ולכנות אותו ליצנות. שבמקרים קשים אף כונתה ליצנות דעבודה זרה. ולא שהבנתי מה זו ליצנות של עבודה זרה, אולי  משהו כמו "זאוס, בעל זבוב, ועשתורת נפגשים במטוס. פתאום אומר בעל זבוב.." אבל זה היה כינוי גנאי חריף למדי.

בימים הרחוקים ההם ליצנות הייתה לחקות את המורה שלך באופן מוצלח ועוקצני, שמחה אמתית פורימית הייתה לעשות את זה באופן מגושם וחביב ככה שגם הוא ישמח על עדת תלמידיו המעריצים אותו, ויסבור שבעיניהם הוא שילוב של המורה מ"ללכת שבי אחריו", יחד עם בודהה, ועם המורה המוצלח ההוא שקראו על שמו את "גבעת המורה". (שופטים ז' א' – מה היה קשה לרש"י בפירושו?)
אחר כך הגעתי לישיבה, שם פורים היה כפורים. מין חדוד שלא אדע מי המציא אותו, שהפך את פורים על יתרונותיו היחסיים ואש הקפצונים (אז עוד לא היו נפצים) למין דכאון עונתי מהול ביין זול שאחרים שתו. יום כזה בו צריך לשוב בתשובה, ולחשוב על המשמעויות הנשגבות של פורים יחד עם קצת סיגריות מסריחות במיוחד, כי בפורים מותר. בני אריאל האיר את עיני שהביטוי המקורי הוא שיום הכיפורים הוא כמו פורים, ולא להפך. לא מפתיע, גם את הריקודים עם הבחורות בשמלות הלבנות לא ראיתי בישיבה. ומה שיותר גרוע, היו החברים. אלה שהפנימו את הדיכוי . הליצנים שהוציאו מהדורות של גמרא עם בדיחות בפנים. קורע, ממש קורע.  כמעט כמו הפשקווילים עם יותר מדי ע' בכל מקום. (שזה המקבילה לחיקויים של מזרחיים שאומרים ח' במקום כ').

ורק אחד ניחמני בעוניי, הזוכה בפרס האנדרסטייטמנט של השנה, המאה, האלף ובכלל – הלא הוא רבי זירא קשישא:

וכך כתוב בספרים הקדושים:

רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי. איבסום. קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה, אמר ליה, ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי. אמר ליה, לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.

ובתרגום מארמית:

רבה ורבי זירא סעדו יחדיו סעודת פורים. השתכרו. קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת, ביקש עליו רבה רחמים והקימו לתחייה. בחלוף שנה הציע לו רבה לבוא אליו ולערוך גם הפעם ביחד את סעודת הפורים. סירב רבי זירא ואמר: לא בכל ושעה ועת מתרחשים ניסים.

כן, ממלמל לו רבי זירא מתחת לשפמו הבבלי, אולי זה לא רעיון כל כך טוב – כל הפורים הזה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=m0Aj9U5Skt4]