מעלה גדולה שאין למעלה ממנה–זה המחזיק בידי ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות ולא ישאל;
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י
אשה צעירה שאני מכיר נמצאת בקשיים כלכליים. הרקע המשפחתי שלה מורכב, וטעות נעורים הובילה אותה למצב שבו חובותיה עצמו משערות ראשה.
היא הפסיקה את לימודיה ועובדת בכל כוחה כדי להצליח לפרוע את החובות, אבל הם אינם כלים והריביות רק נערמות.
חברתה הציעה לה לפנות לעזרה לקהל הרחב. ואכן, באמצעות פרויקט של "מימון המונים" סיפרה את סיפורה ואנשים טובים נתנו משלהם, מי יותר ומי עוד.
אתר מסוים פירסם כתבה עליה, וקשר אותה ל"דור שלם" של אנשים עם חובות. הוא חיבר אותה , שנולדה למצב בעייתי במשפחה וללא אב ותמיכה, אל בני "מעמד הביניים" שצריכים לקחת כסף מההורים כדי להסתדר. חיבור משונה שנועד למשוך תשומת לב, וגורם עוול למי שהכתבה עוסקת בה. כאילו מה שחסר לך עכשיו זה מחיר למשתכן כדי שתוכל לקנות דירה. על הטקסט העתונאי התמוה הזה, חגג מאן דהוא המגדיר את עצמו "קפיטליסט אמיתי – שלא חייב כלום לאף אחד". ביד רמה הוא הטיף לה מוסר. כיצד היא מעזה לבקש עזרה, שומו שמיים. הפוסט הזה זכה, נכון לעכשיו ללמעלה מ400 לייקים ועשרים וחמשה שיתופים.
החרו החזיקו אחריו חבורה של מתלהבים שתהו מה זה ועל מה זה, ואף סיפרו כיצד הם עובדים קשה למחייתם ולא מתלוננים. "גדול" הם אמרו, והוסיפו "ענק". "דור עצלן ומפונק" הפטירה אחת, ואחרים הוסיפו שנינות וחידודים על היוונים שמצפים שאחרים יפתרו להם את הבעיות. היו ביניהם שאמרו שהיא צריכה לבחור מקצוע אחר, או לחפש עבודה אחרת. כי הדרך שלה למצוא מקום בשוק העבודה לא נראית להם מספיק טובה. לא מעטים הוסיפו חרפות ונאצות שלא אחזור עליהן כאן מפני כבוד המקום. אני מודה שזה לא היה קל לשתוק ורק החינוך הטוב שקיבלתי בילדותי מונע ממני מלנקוט לשון חריפה ביותר כנגדם.
נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי השתלחויות עליזות כל כך במישהי שגם אם יש מי שימתח עליה ביקורת, בסופו של דבר, נמצאת במצוקה. לא מישהי שמוחקת חובות של מליארדי שקלים בגלל הרפתקנות פיננסית, אלא אחת, שפשוט מבקשת שיעזרו לה ופונה למה שבעיני נחשב רגש אנושי בסיסי. אני מאחל להם שלא יקלעו לקשיים ויזדקקו לעזרה ויקבלו חבורה של אנשים עליזים הלועגים למשבתם. או אולי שיקבלו.
ראיתי, והצטערתי על חוסר ההבנה הבולט של מי שצמח במשפחת מוצא יציבה ותומכת, וקיבל רשת בטחון כלכלית או תמיכה מעשית לכל ילדותו נעוריו ובהמשך, ללימודים גבוהים. אנשים לא מבינים את החיים מעבר לקצה חוטמם. ואין רחמים. אם טעית בנעוריך, בגלל שלא היתה לך יד מסייעת ולב תומך הרי שזו אחריות שלך לנצח. לעולם לא תוכל לצאת ממנה, הרי מימשת את חופש הבחירה שלך. ולנו אין כל אחריות, לכלום. כפי שאמרתי לא פעם בבלוג הזה, אפשר להתווכח על השיטה הכלכלית החברתית הראויה, על מקומו של הקניין הפרטי ועל שיעורי המס הנאותים. אי אפשר לאטום את האוזן משמוע ואת הלב מלהבין שישנם אנשים במצוקה וחובתנו כבני אדם לשין לב למצוקתם.
הטקסט הזה חושף את עמדתם של רבים מאלה שמדברים על חופש הבחירה, ועסקה מרצון ושאר אמירות המבקשות להפחית את מקומה של המדינה בסיוע לאזרחים, לטובת תמיכה וולונטרית. רוממות אל בגרונם, ואפילו שקל לתת אין בידם. הרי מדובר כאן בתרומה, לא במס. בבקשה, ולא בכפייה. בהתגייסות מרצון של אזרחים, ולא בתקנה או חוק שהושגו על ידי צו ממשלתי. ואפילו, לשיטתם מדובר במישהי שעובדת לפרנסתה. לא מבקשת קצבאות שאין משחית את הנפש מהן, כידוע. אבל לא, גם כאשר מגיעה לידם הזדמנות נאותה לסייע, מה שיש להם להציע זה קיתונות של שופכין. לא חכות ובטח לא דגים.
אז כנראה כך יראה הגן העדן של החירות הנפלאה עליה הם מטיפים לנו כל היום.