כמה וכמה אנשים ממכרי כתבו השבוע דברים נוקבים בעקבות הפרשה הידועה בשם "פרשת הרב מהצפון". הם דרשו בגנותה של סמכות דתית מיסטית, ויש ביניהם שמחו על קיומן של דתות בכלל. אינני מכיר את פרטי הפרשה, ולאחר הסרת צו איסור הפרסום גיליתי שאת שמו של הרב לא שמעתי מעודי, ולכן אני מתייחס לדבריהם של אלה שקראתי ולא לפרשה עצמה.
לדעתי, יש ערבוב בין האשמת הקרבן לבין הבנה של סיטואציות 
מבניות שמעלות את הסיכון שאירוע יתרחש. גם כאשר מישהו מסכן את עצמו, עדיין האחריות היא על הפוגע.
אבל, לדעתי, אלה שדיברו על "סוג של רבנים" התעלמו מהעובדה שעניינים כאלה רוחו אצל רבנים מ"סוגים" שונים. ואלה שהשמיצו את הדתיים שכחו את חרפת המרצים, והרופאים וסתם בכירים. לפעמים נראה לי שכל אחד שמח לחבוט באורח החיים שהוא לא שותף לו, כדי להוכיח שוב שהוא צדק כל הזמן.
ועוד משהו, שלמדתי במהלך השנים. אונס והטרדות מיניות אינן "יחסי מין" אלא ביטוי של יחסי כוח. והכוח יכול להיות פיזי, הוא יכול להיות איום לשלמות הגוף או הבריאות, והוא יכול להיות הימצאות במערכות של יחסי כוח מובנים. בהן יש מישהו (ובדרך כלל בתרבות שלנו זה מישהו ולא מישהי) שיש לו כוח עליך. לפעמים הכוח קיים מאחר שאת מחזיקה באמונה דתית, ואפשר שזה סתם חוסר מזל שמצאת עבודה במקום גרוע במיוחד.
המסקנה שלי היא צמצום מערכות הכוח הללו. בכמה מובנים. ראשית, וזו כבר ענין של העדפה אישית, אני לא רוצה להפוך אף אחד לדמות כל כך משמעותית בחיי. תמיד יש ממי ללמוד, וכדאי לפתח את מידת הענווה ולדעת להקשיב ולהתבונן. אך לא להעריץ, ולזכור להיות ביקורתי. לא להתאבק בעפר רגליו של איש, ולשמור תמיד על זקיפות קומה. אבל ישנם כאלה שחושבים אחרת ממני, ויש גם מקומות בהם המערכת חזקה ממך.
ולכן, אני חוש שבמקומות בהן אי אפשר לפרק את המערכת, יש לבנות מנגנונים שמאזנים את היכולת של היחיד לשלוט בחייהם של האחרים. מערכתו שמבקרות אותו, ואת החלטותיו. ולא מאפשרות הסתרה של דברים ואירועים חריגים. אני לא מתכוון ל"פורום תקנה", ודומיו שבאים ומנסים לטפל במידה כזו או אחרת של הצלחה באירועים שקרו, ובה בשעה לאשש את המבנה החברתי הקיים, אלא במהלך חברתי שיוביל לפירוק הסמכות מכליה וצמצומה לטווח הרלבנטי.
אם אתה מנהל של עובדים, צריך יהיה מי שיפקח על ההחלטות שלך. מי שימנע ממך להתערב בחיים האישיים. וכך גם אם אתה רב או מרצה או נגר אומן. צריך להפסיק לעודד את ה"מנהיגות" שממנה משתמע שיש אנשים שצריך ללכת אחריהם והם שיובילו אותך. ולא לטפח את הדמות של ההוא ש"ידע לקבל החלטות קשות" שאחרים שילמו את מחירן.