בעקבות עוד דיון בפייסבוק, כמה מלים על ריטלין, מהארכיון שלי

(התפרסם במקור 25.10.2010 – מוצג כאן שוב בעריכה קלה)

מה יש בפנים? ריטלין של נוברטיסשמעתי השבוע  תכנית רדיו  של מולי שפירא, (איש התרבות החביב העובד ברשת המיותרת שמעסיקה חיילי חובה בסיקור הופעות של זמרים ותערוכות של אמנות פלסטית במקום לדאוג לביטחון המדינה) בה הוא ריאיין את שלמה בר. מהברירה הטבעית, לכבוד שירו החדש גברת ריטה לין . השיר, אינו עוסקת בזמרת ריטה או בקרובי משפחתו של אוריאל לין אלא מדבר בגנות הריטלין (כמה שנון מצידו!). לשיטתו של בר, הריטלין פוגע בחיוניות ובטבעיות של הילדים המסכנים. שפירא התבדח איתו שאם שלמה בר היה מקבל ריטלין היה מסתובב כמו זומבי.  השיר גם טוען בגסות רוח שלא תאמן, כי הפרעות קשב הן תוצאה של אמהות קרייריסטיות. יש כמה גישות שמתנגדות לריטלין. יש את כת הסיינטולוגים, הטוענת טענות הבל על קונסיפרציה של פסיכיאטרים. שפירא ושלמה בר מתנגדים לריטלין בשם איזה עבר מיתולוגי בשכונה של שנות החמישים, בו הילדים היו מטפסים על עצים בשמחה, ואימא הייתה תמיד בבית לחבק אותם. רומנטיזצית העבר היא תופעה נפוצה, במיוחד כשמגיעים לגיל ששים ומעלה. אבל היא לא צריכה להפריע לנו לחשוב בבהירות. שלמה בר מדבר על ילדים שרוצים לטפס על עצים, והריטלין המדכא ימנע זאת מהם. כמה מטופש.

נכון, תרופות צריך לקחת בפיקוח. וזה לא משנה אם אלו תרופות נגד לחץ דם, או רשרוש בלב. גם צינתור יש לעשות רק אם הרופא שלך מאיכילוב ממליץ לך, ולא בשביל השעשוע. אבל ריטלין היא תרופה אמתית, שנותנת פתרונות אמתיים. לא לכולם, נכון. אין תרופה אחת שפותרת את כל הבעיות. וטיפול תרופתי אינו הדרך היחידה, הוא חייב להיות מלווה באמצעים משלימים.. ישנם כאלה שהריטלין אינו מטיב איתם, ויש חלופות תרופתיות אחרות. לא אמליץ כאן מאומה מאחר שאיני מומחה לדבר, אך יש סל שלם של פתרונות. הריטלין הפך לסמל בעיני כל מיני אנשים, ולכן אני מתייחס אליו. אבל כוונתי היא לכל הטיפול התרופתי בבעיות של קשב וריכוז. נערה אחת שאני מכיר היטב, הנוטלת ריטלין בפיקוח רפואי, אמרה לי פעם – "איזה מסכנים הילדים של פעם, כשלא היו אבחונים והתאמות ותרופות, הם בטח חשבו שהם מטומטמים". אז להתבדח זה טוב ויפה, אבל לו מי מהם היה נפגש עם הצער והסבל של ילדים אינטליגנטיים, שיושבים מול הספר ולא מצליחים לעשות מאומה, שהחיים שלהם צבועים בסימן הכישלון, היה חושב שוב ושוב האם כדאי לדבר כך נגד טיפול תרופתי שיכול להציל את איכות החיים, בהווה והעתיד של כל כך הרבה ילדים.

קישורים באותו ענין  – גם חלי גולדנברג לא התלהבה מהשיר , סקירה ישנה בבלוג שלי על לקויי למידה ועברינות, ועל מורים ולקויי למידה שכתב אריאל סרי לוי בני בכורי , וסדרת רשימות שכתב הפסיכאטר ד"ר ירדן לוינסקי אודות הפרעות קשב וריכוז.

 

==

יש גם את הספר המצוין 168 שעות של הפרעת קשב שכתבו ד"ר ירדן לוינסקי יחד עם  טל קפלינסקי